חוק שלמה קרעי למיסוד האפליה

זה לא היה לפני כל כך הרבה זמן שהליכוד חיזר, ספק בגלוי ספק בהיחבא, אחר תמיכת הקול הערבי לצורך הקמת ממשלה, ואף ניהל מגעים עם רע"מ בראשות מנסור עבאס לשם כך. זמן קצר לפני כן ניהל נתניהו קמפיין שלם במגזר הערבי, שגולת הכותרת שלו היתה ההבטחה: "אנחנו נייצג אתכם".

אח, הימים היפים של "אבו יאיר". בינתיים פרצו עימותים קשים בערים המעורבות, נערך מבצע צבאי בעזה, ובחירות חמישיות מסתמנות באופק. האווירה השתנתה, ואיתה המנגינה. חברי כנסת שלא בדיוק התבלטו בחיזוק יחסי יהודים־ערבים, צצים עם רעיונות פופוליסטיים, שבעיקר משרתים פלח מסוים בדעת הקהל שרוצה מאוד "להראות להם מה זה".

זה הרקע ליוזמתו החדשה של ח"כ שלמה קרעי מהליכוד, שמעוניין למסד בחוק הענקת עדיפות בקבלה לשירות המדינה או בנגישות להשכלה גבוהה, למי ששירתו בצבא או בשירות לאומי אזרחי. במצב שבו יותר מ־98 אחוזים מהציבור הערבי אינם עושים שירות כזה, מדובר על מיסוד האפליה בחוק.

תגידו, אם ערבים יעשו שירות צבאי או אזרחי - יהיו זכאים להטבות. אבל זוהי היתממות: חוק כזה לא נועד לעודד שירות לאומי או אזרחי חלופי, ובטח שלא לעודד גיוס לצבא. אחרת היו קודמים לו מהלכים לאומיים שכוללים פעילות חינוכית, התאמת כלל המערכות לקליטת מתנדבים מהחברה הערבית, תגמולים למתנדבים ופתרונות קהילתיים - שהוכיחו את יעילותם בשינוי ההסדרים החברתיים שהשתרשו בנסיבות היסטוריות. במצב הנוכחי, אין סיכוי שהציבור הערבי יראה בחקיקה דבר זולת עוד חסם להתקדמות ולהשתלבות, ולמעשה המשך טבעי לחוק הלאום בחיזוק היתרון המובנה של החברה היהודית במדינת ישראל.

במקום שפוליטיקאים, במיוחד מהליכוד, ישאפו להגברת השילוב של הציבור הערבי בכל שירותי מדינה כיעד אסטרטגי, כאינטרס של החברה כולה למצות את פוטנציאל ההון האנושי הזמין לנו בכל התחומים, הם נכנעים להתלהמות הרחוב ומתגייסים "ללמד את הערבים לקח". יותר מעשר שנים שהימין בשלטון, הוא כבר לא יכול להתלונן שהשלטון הקודם הוריש לו מתחים ובעיות. דווקא ממנו מצופה לנהוג באחריות ולשמור על ממלכתיות - הן בהצהרות והן בפעילות החקיקה והממשל.

אין ספק, בשני הצדדים מוטב שייעשה בדק בית עמוק. אבל הליכוד בשלטון, ועליו לעצב את העתיד ולא להעמיק את משקעי העבר. גם אם העבר הזה היה לפני שבועיים, עלינו לבנות עתיד ליחסי היהודים והערבים בעוד חודש, בעוד שנתיים, בעוד עשור. אל לנו לחשוב במובנים של ענישה או במדיניות של מקל וגזר, ובוודאי אין להעניק עדיפות לקבוצה מסוימת על חשבון קבוצה אחרת באופן קולקטיבי וגורף. צו השעה הוא לעודד השתלבות, לא לבנות עוד חומות פרידה בינינו.