להרגיש

אתְּ יוֹדַעַת מַשֶּׁהוּ, נְסִיכָה שֶׁלִּי,

הַטְּרָגֶדְיָה הִיא לֹא אֵלֶּה שֶׁנִּשְׁבַּר לָהֶם הַלֵּב.

הַטְּרָגֶדְיָה הִיא אֵלֶּה שֶׁלֹא נִשְׁבַּר לָהֶם הַלֵּב.

כִּי אִם תִּשְׁאֲלִי אֶת אֵלֶּה שֶׁנִּשְׁבַּר לָהֶם הַלֵּב,

אִם הֵם הָיוּ מְוַתְּרִים עַל הַנְּשִׁיקָה הַזֹּאת מֵאֱלֹהִים,

הֵם יַגִּידוּ לָךְ שֶׁלֹּא.

מִי שֶׁפַּעַם אַחַת שָׁתָה קָפֶה מַדְהִים, תָּמִיד יִתְגַּעְגֵּעַ לַקָּפֶה הַזֶּה.

מִי שֶׁפַּעַם אַחַת טָס לוֹ הַלֵּב לֶחָלָל בְּלִי כֹּחַ מְשִׁיכָה וּבְלִי זְמַן, תָּמִיד יִתְגַּעְגֵּעַ לָזֶה.

מִי שֶׁנִּשְׁבַּר לוֹ הַלֵּב, זֶה סִימָן שֶׁיֵּשׁ לו לֵב וְהַלֵּב הַזֶּה אָהַב בֶּאֱמֶת וְלוּ לְרֶגַע אֶחָד.

וְעַל הָרֶגַע הַזֶּה אַף אֶחָד לֹא מוּכָן לְוַתֵּר.

אֲנִי לֹא מְאַחֵל לְאַף אֶחָד שֶׁיִּהְיוּ לוֹ חַיִּים קַלִּים,

שֶׁיַחֲלֹף אֶת הַמַּסָּע הַזֶּה כְּשֶׁהוּא עָטוּף בִּקְלִפָּה.

אֲנִי מְאַחֵל לָךְ, נְסִיכָה שֶׁלִּי,

שֶׁלְּפָחוֹת פַּעַם אַחַת תִּקְפְּאִי מִקֹּר עַד הָעֲצָמוֹת.

וּלְפָחוֹת פַּעַם אַחַת תִּסְתַּכְּלִי עַל הָאֵשׁ וְתֹאהֲבִי אוֹתָהּ כִּי הִיא הִצִּילָה אֶת חַיַּיִךְ.

הִצִּילָה אֶת חַיַּיִךְ מִמַּזְגָן בְּטֶמְפֶּרָטוּרָה קְבוּעָה שֶׁל עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ מַעֲלוֹת.

כִּי הַחַיִּים הָאֵלֶּה מְטֹרָפִים,

רַכֶּבֶת הָרִים שֶׁאִבְּדָה אֶת הַבְּרֶקְסִים,

וּלְאַף אֶחָד אֵין שׁוּם מוּשָׂג מָה יִהְיֶה בּעוֹד שְׁתֵּי שְׁנִיּוֹת.

וְיֵשׁ רַק מַתָּנָה אַחַת שֶׁאָסוּר לְוַתֵּר עָלֶיהָ:

לְהַרְגִּישׁ.

לְהַרְגִּישׁ לְהַרְגִּישׁ לְהַרְגִישׁ חָזָק וְעַד הַסּוֹף

אֶת מָה שֶׁזֶּה לֹא יִהְיֶה.

מתוך "המסע אל הבית שמעולם לא עזבת", ספרו הראשון של אמיתי אלון (הוצאת ניב)