גם ההסתדרות בוחרת צד: "קיצוניים משני הצדדים"

השבוע הצטרפה ההסתדרות לפסטיבל הסימטריה. ארגנון בן דוד, יו"ר ההסתדרות - ארגון עסקי שאין לו דבר וחצי דבר עם המהומות במגזר הערבי - פרסם סרטון בו הוא טוען ש"ארצנו האהובה נפלה בשבי בידי חבורה של קיצונים מכל הצדדים אשר קורעים אותה לגזרים". לטענתו, יש גורמים ששנים הסיתו ופילגו ועכשיו קוצרים את פירות ההסתה שלהם. הוא, מצידו, קורא למנהיגי המדינה, מנהיגים רוחניים וקהילתיים וכמובן לוועדי העובדים לחזק את המתונים.

מדובר במעשה חמור מאוד. ההסתדרות גובה בכפייה דמי טיפול ודמי חבר על פי חוק מכ-725,000 עובדים במשק. תקציבה נאמד בכ- 700 מיליון שקלים כאשר חלק גדול מהם מנותב לפרסום וקידום עמדות בציבור הרחב. במקרה הזה, בחרה ההסתדרות לנצל את כספם של העובדים בכדי לקדם אג'נדה אנטי-ישראלית מובהקת, שספק רב אם רוב העובדים מזדהים בכלל עם מסריה.

השאלה קשה אף יותר: להסתדרות אין קשר למהומות בלוד או בעכו, אפילו השוטרים למרבה המזל אינם מאוגדים בהסתדרות, אז מה ראתה ההסתדרות לקחת חלק בשיח הקלוקל של גינוי הקיצונים מכל הצדדים?

יש שיאמרו בבדיחות שההסתדרות רגילה לקחת בשבי את מדינת ישראל ולא מקובל עליה שמישהו אחר עושה את זה. אם זה לא היה כל כך עצוב אולי זה היה גם מצחיק. אבל לדעתי יש כאן משהו חמור יותר, שהוא ביטוי למאבק עקרוני ועמוק של מדינת הלאום הליברלית עם הטוטליטריזם הסוציאליסטי לגווניו.

ההסתדרות פועלת על בסיס האידיאולוגיה המרקסיסטית, הרואה בזהות לאומית ודתית תוצר מלאכותי שנוצא על ידי בעלי ההון הקפיטליסטים במטרה לדכא את הפועלים. התפיסה הזו היא התשתית לקריאתו המפורסמת של קרל מרקס "פועלי כל העולם התאחדו". אין עמים, אין תרבויות ואין דתות – יש רק פועלים מול בעלי ההון. המרקסיזם קורא לבטל כל זהות שאינה מעמדית, והוא מפרש מתוך נקודת מבט זו את כל הנעשה בעולם.

התייצבותה של ההסתדרות לצד טענות הסימטריה אינה אלא המשך של הסוציאליזם שלה באמצעים אחרים. הסכסוך היהודי ערבי בישראל הוא סכסוך לאומי ודתי. ככזה הוא מעצים את הזהות היהודית והערבית מוסלמית ופוגע בתפיסה המעמדית שנמצאת בדי.אנ.איי. הבסיסי של ההסתדרות. ספק אם יו"ר ההסתדרות ארנון בן דוד יודע אפילו באיזה מדף בספרייה לחפש את כתבי מרקס, אבל האינטואיציה היסודית שלו, אותה הוא הפנים במהלך קריירה שלימה של מאבקי עובדים, מנחה אותו בלוגיקה משלה.

במלחמת המעמדות של ההסתדרות, אין צודק, אין מוסרי ואין נכון מלבד הכוחנות של הפועלים במלחמת המעמדות. אין איך לברוח מזה. מה שמתחיל בכפיה פרוגרסיבית של התאגדות ודמי חבר, יגיע מהר מאוד לאליטיזם מנותק ודורסני.

במובן הזה, הבדיחה על ההסתדרות שלא מוכנה שמישהו אחר ייקח את המדינה בשבי נכונה מאוד. את המדינה לוקחים בשבי רק כאשר מדובר במאבקי עובדים המשרתים את ההסתדרות, לא בשום מובן אחר.