מצעד הדגלים והחיים

בין שער שכם לכותל המערבי, לאורך הציר שבו יעבור כנראה מצעד הדגלים, כבר מונפים דגלי ישראל שנים רבות.

איש אינו מנופף בהם, אך הם משמעותיים יותר מהדגלים שיצעדו שם מחרתיים, או בהשאלה משירו של שלונסקי: "מצעדם מרעים - אנחנו פה"; יום אחר יום. שנה אחר שנה.

עשרות המשפחות היהודיות שחיות לאורך רחוב הגיא והסתעפויותיו - מ"בתי ראנד" ו"תורת חיים", דרך "בית דנון" ו"בית ויטנברג", "בית הנוף", "בית הצלם" ונקודות התיישבות נוספות - הם הדגלים האמיתיים, שננעצו זה מכבר על התוואי הזה. דגלים חיים. מצעד של חיים.

בימים שבהם תלישת דגלי ישראל ממכוניות, ממבני ציבור ומעמודים (אפילו בשכונת בקעה שבמערב העיר) הפכה לספורט הלאומי של ערביי ירושלים, אמנם יש חשיבות רבה למצעד הדגלים.

וכשבמזרח העיר דורכים על דגלי ישראל ובתי ספר מבטלים טיולים לירושלים, אסור לוותר על האירוע הזה. אלא שחשיבות מרובה פי כמה נודעת להתיישבות לאורך ציר הגיא, הגרעין ההיסטורי הכה משמעותי של ירושלים, שעיבוי וחיזוק שלה הוא צו השעה.

"הגיא" הוא אחד משני צירי התנועה הרגלית המרכזיים אל הכותל והר הבית. הוא משמש בעיקר את תושבי השכונות החרדיות של ירושלים.

על הדרך הזאת התגוררו עד פרעות תרפ"ט ותרצ"ו מאות רבות של משפחות יהודיות, חלקן מהידועות בתולדות היישוב הירושלמי הישן: אליעזר בן יהודה, מחיה השפה העברית; משפחותיהם של שניים מנשיאי ישראל - ריבלין ונבון; דוד הכהן, סבו של הסופר חיים באר; ישראל דב פרומקין, מייסד עיתון "החבצלת"; וגם ר' יהודה לייב יעבץ, סבו של ההיסטוריון זאב יעבץ.

ציונות במיטבה

המדינה שגתה כשהסתפקה לאחר מלחמת ששת הימים בשיקום ובאכלוס של הרובע היהודי בלבד. גם ברובע המוסלמי, שלפנים כונה "הרובע המעורב", חיו אלפי יהודים לאורך שנים רבות, אבל בניגוד לרובע היהודי - לשם לא חזרנו.

המדינה הותירה את הזירה הזאת לעמותות אידיאולוגיות דוגמת עטרת כוהנים, שעשו ועושות שם ככל יכולתן, אבל אין די בכך.

בעשור האחרון, אנו מגלים היום ב"ישראל השבוע", עזבו את העיר העתיקה כרבע מתושביה - רובם המכריע מוסלמים מהרובע המוסלמי. המשמעות היא שלמרות הקושי, ניתן לאכלס ביהודים עוד ועוד אזורים של העיר העתיקה מחוץ לרובע היהודי.

זה ליבה של ציון (ירושלים), וחזרת היהודים לשם תהיה ציונות במיטבה. זו גם תשובה לטרור שמנסה לפגוע ביהודים לאורך הדרך הזאת, וגם תשובה לתוכניות חלוקה לירושלים, שבארה"ב שוב עמלים עליהן מכוני מחקר בעלי זיקה למפלגה הדמוקרטית.

עיבוי ממלכתי של ההתיישבות היהודית בעיר העתיקה יטרפד לחצים שבוא יבואו.

בדגלים, כפי שכתב הרצל לפני שנים רבות, אמנם "מוליכים בני אדם לאשר רוצים ואפילו לארץ היעודה", אבל בירושלים יקבעו העובדות בשטח. עתידה של ירושלים העתיקה ייקבע בעוד ועוד חצרות ומבנים שיהודים ירכשו ויתיישבו בהם, כמו גם ב"צעדת" רבים מתושבי ירושלים, שמגיעים אל הכותל המערבי דרך שער שכם ו"הגיא", ללא דגלים, כבר 55 שנה, מדי יום - שחרית, מנחה וערבית. זהו מצעד החיים האמיתי בליבה של ירושלים. הדגלים מחרתיים רק מסמנים עבורנו כיוון ודרך.