קוראים לזה: חללי פעולות האיבה

כאשר אסף, בני, נהרג, הוא היה כמעט בן 17. קו 37, חיפה, 5 במארס 2003.

יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל הוא גם יום הזיכרון לחללי פעולות האיבה. אך על פי רוב משתמשים במילה "נפגעי" פעולות האיבה, ולא "חללי". ברוב המקרים מזכירים את מספר חללי צה"ל, אבל מתעלמים ממספר חללי פעולות האיבה והטרור, אשר לא נכללים במניין חללי מערכות ישראל המדווח בתקשורת. אולי מכיוון שהחוק המטפל בעניינם נקרא "חוק התגמולים לנפגעי פעולות האיבה", והוא מתייחס גם לפצועים ולמשפחות.

אך בהחלטת ועדת השרים, שקבעה כי יום הזיכרון יהיה אחד לחללי מערכות ישראל ולחללי פעולות האיבה - סט/28 מיום 12/01/1997, ואשר קיבלה תוקף של החלטת ממשלה, הוחלט "לא לקיים יום זיכרון ממלכתי נפרד לחללי פח"ע (פעילות חבלנית עוינת). האזכור לחללים ייעשה במסגרת יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל".

החברה הישראלית בכלל, והתקשורת הישראלית אשר מתווה את כללי הדיבור בפרט, אינן ערות לתקינות הפוליטית הזאת, אשר נשמרת בכל עניין אחר.

אני פותח את "אולפן שישי", שם עומדת דנה ויס על רקע שקופית עם פונט בגודל 2,000 בערך, וכתוב שם "24,068 חללים". אלה חללי מערכות ישראל, זה לא כולל את חללי פעולות האיבה. יש גם 4,217 חללים, והרי רק השנה התווספו חדשים: פיגועים, שומר החומות, רקטות - מדוע אף אחד לא עוקב? פניתי למערכות החדשות ואמרו לי: נתקן בשנה הבאה. למה קשה לכם לתקן השנה? כשאתם עולים עם המהדורה, תגידו: "שלשום אמרנו מספר לא נכון, מתנצלים, זה המספר הנכון. הוא כולל גם את חללי הטרור". אני פותח "ידיעות אחרונות" בשבת שלפני יום הזיכרון, ובדף הראשון, בבוקסה בגודל 30x30, שוב אותו מספר. ושוב כותבים "נפגעי פעולות האיבה", ושוב סיפורים רק על חיילים. אני מרגיש שאת הבן שלי שמו מחוץ לגדר, ואמרו: "חבוב, אתה לא פה". אני חושב שהקונספט הזה לא נכון, כי בישראל אזרחים נהרגים כמו חיילים, ואין משמעות לחזית או לעורף. בצוק איתן אזרח וחייל נהרגו מאותו פצמ"ר, באותו מקום שבו ישבו.

במדינה ובתקשורת האסימון לא נופל, ולממשלה לא אכפת. משרד הביטחון מנהל רק את החללים שלו. את חללי הטרור הלבישו על הביטוח הלאומי, ואין מישהו מטעמם שיוציא הודעה מסודרת לתקשורת. בכל שנה אנחנו יושבים בבית ורואים את הפרסומים, והלב שלנו נמעך. זה עוד כאב שלא נפסק. מתי יראו את ילדינו כחללים שנפלו על האתוס הישראלי של ההתיישבות והחזרה לארץ ישראל?

שנתיים אחרי שאסף - "בלונדי", קראו לו כולם - נהרג, נולד לנו ילד חדש. איתן. השנה איתן מגיע לגיל שאליו לא זכינו שאסף שלנו יגיע. אנחנו לא יודעים איך אסף היה נראה אם היה ממשיך לחיות איתנו, הוריו, ועם אחיו האחרים, אריק ואלמוג. לקראת יום העצמאות, ובעזרת הטכנולוגיה, יצרנו תמונה משפחתית. זוכרים את כו-לם.