"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X
דעה

גל הטרור: המחיר היקר שמשלמים פגועי הנפש

הרצון של כוחות הביטחון להציל נפשות מבורך ואסור לקשור את ידיהם • עם זאת, כפי שנוכחנו במקרה הטרגי באשקלון שעבר "מתחת לרדאר", שוב אדם בעל צרכים מיוחדים מצא את מותו • חובת המדינה היא להעניק לכל שוטר ולכל איש ביטחון כלים מספקים להתמודדות עם פגועי נפש, אחרת תוצאות המקרים יחזרו על עצמן ולא נראה שיפור

,עודכן
0השמעה
זירת אירוע חטיפת הנשק באשקלון, צילום: יהודה פרץ

עוד גל פיגועים נורא עובר על ישראל. מול הפחד והטרור והשאיפה לעצור את המחבלים, חשוב להיות דרוכים - אבל קל לעשות טעויות. בכל העצב הזה, אני רוצה לכתוב פה על גורלו של אדם בלי שם. ביום שני שעבר, ליבי הלם בחוזקה כששמעתי על ניסיון פיגוע בצומת אשקלון.

התקשורת דיווחה על מחבל שחטף נשק מחיילת וחוסל במהירות על ידי קצין בכיר. מעט אחר כך, התגלה שההרוג הוא יהודי פגוע נפש שברח מהוסטל.על אף הזמן הקצר שחלף, ואולי גם מכיוון ששם ההרוג לא נחשף לבקשת המשפחה, המקרה נשכח. עברנו הלאה. אני משוכנעת שאם לא היה מדובר בפגוע נפש, ההד הציבורי היה משמעותי יותר. הנורא ביותר הוא שלא נלמד דבר מהטרגדיה הזו. גם בתקרית הבאה בין פגוע נפש לבין איש ביטחון, קודם כל יירו.

המשפחה תיוותר עם האובדן. השוטר או החייל יישארו כל חייהם עם הטראומה. איש התקשורת החרוץ אורן הלמן ("סיכוי שווה") פרסם בדף הפייסבוק שלו רשימה חלקית של אנשים עם מוגבלויות שנהרגו במפגשים עם כוחות הביטחון בשנים האחרונות. מלבד ההרוג האחרון, הוא מנה את מוסטפא יונס, יהודה ביאדגה, שיראל חבורה, מוניר ענבתאווי ומתמודד נפש אלמוני נוסף, שנחנק לפני שנה.

משפחתו של יהודה ביאדגה,צילום: יוסי זליגר

הידוע ביותר הוא איאד אל־חלאק, צעיר שנמצא על הרצף האוטיסטי. הריגתו הטרגית במזרח ירושלים הובילה את בית הנשיא להקים ועדה בין־משרדית חלוצית, לשיפור ההתמודדות של כוחות האכיפה במפגש עם אנשים עם מוגבלויות.הוועדה עשתה עבודה יסודית והגישה הצעות מתחייבות עבור כוחות האכיפה והביטחון, כמו שילוב אנשים עם מוגבלויות בגורמי האכיפה ויצירת כלי עזר לזיהוי מהיר בעת מגע עם אנשים עם מוגבלויות בכל ניידת (גילוי נאות: נטלתי חלק בשלב ראשוני של הוועדה).

לפני חודשיים התכנסה ועדת ביטחון הפנים כדי לבדוק את יישום מסקנות הוועדה הבין־משרדית, ונחשף שרק 35 שוטרים, אלפית ממשטרת ישראל, הוכשרו לזהות אנשים עם מוגבלויות. הערבות ההדדית, שאנחנו כל כך ידועים בה, נעצרת בפגועי הנפש. אם אנשים עם מוגבלויות נחשבים חצי בן אדם, עצוב לי לומר שפגועי הנפש בתוכם נחשבים רבע.

מעבר לקשיים של הימים הרגילים, בימים המדממים שעוברת ישראל, עומדים פגועי הנפש בסכנת מוות כפולה. האבסורד הוא שעבורם, הסכנה מפני כוחות הביטחון גדולה בהרבה מסכנת הטרור. על פי מחקר שהוצאנו ב"קרן משפחת רודרמן", כשליש עד חצי מהאזרחים שנהרגו על ידי שוטרים בארה"ב הם אנשים עם מוגבלויות, ובעיקר פגועי נפש. השוטרים והחיילים שטעו פעלו מתוך פחד, או מרצון כן להציל נפשות, הנדרש מהם בתקופה כזו.

הבעיה היא שחובת המדינה להעניק לכל שוטר ולכל איש ביטחון כלים מספקים להתמודדות עם פגועי נפש, אחרת תוצאות המקרים יחזרו על עצמן ולא נראה שיפור. הפתרון ידוע: צריך להתעורר ולממש את מסקנות הוועדה הבין־משרדית - במשטרה תחילה, ובגופי הביטחון בהמשך. לפני ההרוג הבא.

הכותבת היא מנכ"לית קרן רודרמן, הפועלת לשילוב אנשים עם מוגבלויות, ובהם פגועי נפש, בחברה

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

שירה רודרמן

הכותבת היא מנכ"לית קרן משפחת רודרמן ומומחית ליחסי ישראל ויהדות ארה"ב

כדאילהכיר