נתחיל בשיעור היסטוריה קצרצר: תל אביב, אותה עיר פוסט־מודרניסטית וחילונית שיותר מדי אנשים אוהבים לשנוא, נחשבת גם לעיר העברית הראשונה. במובנים רבים אפשר להתייחס אליה כאל אם כל ההתנחלויות. אבל הרבה מים זרמו בנחל הירקון מאז 1909, וכצפוי, בתור עיר ללא היסטוריה או אזכור תנ"כי היא לא היתה כבולה לעבר, והתפתחה למה שהיא היום - עיר ללא הפסקה.
אבל לתזזיתיות התל־אביבית הזאת יש מחיר ובעלי עסקים קטנים, לא רק מכולות, משלמים אותו בכך שהם הפכו, במידה רבה, ללא רלוונטיים. ברחוב אבן גבירול, לדוגמה, מרחק הליכה קצר ממקום מגוריי, אני רואה אותם בעלי עסק משועממים ומתוסכלים, הכמהים ומתגעגעים לכמות הלקוחות שהיתה להם בשנות ה־70 של המאה הקודמת. הבעיה היא שזאת, פחות או יותר, הפעם האחרונה שהם עשו שיפוץ או שינוי בעסק שלהם, ולכן הם גוססים. לא מכיוון שעסקים אחרים פתוחים בשבת. גם אם זה נשמע אכזרי, חוק הג'ונגל הראשון, בייחוד בתל אביב, קובע שמי שאינו מסתגל - אינו שורד.
לכן איני בטוח שפסיקת העליון תועיל להם בטווח הרחוק. זאת הסיבה שאיני מתרגש מהפסיקה שתפסה את כולם בהפתעה. אף אחד מהגורמים הרלוונטיים אינו יכול להרשות לעצמו לסגור את המכולות ומרכזי הקניות בשבת. המהלך עלול להוביל להאטה כלכלית ולזרם של עתירות נוספות. נוסף על כך, מדובר בשנת בחירות ברשויות המקומיות, ואני לא רואה את ניצן הורוביץ או רון חולדאי מבצעים התאבדות פוליטית דווקא בתזמון הזה.
אך מעבר לטיעונים הרציונליים יש גם הוויה תל־אביבית שאינה קשורה לשיקולים פוליטיים או כלכליים. עם כל הכבוד למערכת המשפט, לא יהיה זה נכון וחכם לסובב את הגלגל אחורה. במדינה המחולקת הלכה למעשה לקנטונים, הקנטון התל־אביבי מאופיין בנישת "הכל פתוח, כל היום וכל הזמן". לא בטוח שזה בריא או נכון אבל זאת המציאות, ותושבי המטרופולין הזה, למרות הדימוי הנהנתן, הוכיחו רק לפני שנתיים שהם מוכנים להילחם על דברים היקרים להם.
נוסף על כך, צריך לדעת להעריך בדיחה טובה. הכוונה היא לקביעת השופט אליקים רובינשטיין, שיצא נגד "הישראבלוף". מכל הבעיות הקיימות במציאות הישראלית המורכבת, דווקא סוגיית המכולות בשבת מייצגת את ה"ישראבלוף"? ומה לגבי מפעל ההתנחלויות? הכל שם נעשה לפי מינהל תקין? והמאבק־לא מאבק של רשויות החוק בעישון סמים קלים, ומה לגבי ההון והשוק השחור במדינה? ואיך הוא היה מגדיר את התנהלות הבנקים כלפי הטייקונים לעומת הלקוחות הקטנים? ויש לא מעט כלכלנים הטוענים כי נתוני האבטלה הנמוכים יחסית בישראל הם ה"ישראבלוף" הגדול מכולם. יש גם טענה, תל־אביבית פוסט־מודרניסטית, שבלי שיטת ה"ישראבלוף" מדינת ישראל בכלל לא היתה קמה, ושישראל בלי הבלוף היא לכל היותר פינלנד. וזאת מחשבה די מפחידה כשלעצמה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו