זר ומקומי שותפים למבוכה
עיתונאי אסיאתי ששוהה בארץ התקשר בבקשה שנסביר לו מה בדיוק קורה כאן. הוא אמנם עוקב אחר החדשות בישראל, אבל לא מצליח להבין את הפער בין ההתאוששות הכלכלית המהירה פה לבין העוינות התקשורתית לראש הממשלה.
האינדיקטורים הכלכליים מבשרים על יציאה מהירה מהמשבר. אחד המדדים החשובים בעניין הוא ציפיות הצרכנים - התחושה הסובייקטיבית. אנשים שמתכננים לקנות הם אנשים אופטימיים. אז נכון שעדיין לא רואים את הפריצה בתחום הרכישות הגדולות, אבל הזינוק באמון הצרכנים ניכר, והוא חשוב מאוד. אפילו התחושות האפוקליפטיות של תחומים חשובים, כמו נדל"ן מסחרי - מתבדות. בעלי הנכסים מדווחים על גידול בביקוש בחודשים האחרונים ומעידים על כך מחירי השוק, שאינם יורדים. התופעה הזו מזכירה את המשבר שנוצר לקבלנים ולמוכרי דירות יד שנייה עם האצת תוכנית "מחיר למשתכן". לכאורה, ההיגיון הכלכלי מוביל לכך שהקיטון בביקוש והגדלת ההיצע הממשלתי יורידו את המחירים. אבל הם לא ירדו כמצופה, מכיוון שגם הסיבה חשובה: בעלי הנכסים הבינו שמדובר בגחמה ולא בקיטון אמיתי בביקוש, או גידול אמיתי בהיצע. כך גם בקורונה - בעלי הנכסים המניבים מבינים שמדובר במשבר נקודתי, והחברות רוצות את עובדיהן בחזרה במשרדים, גם אם לא באופן מלא.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנוערן בר-טל
העורך הכלכלי של "ישראל היום". שימש מרצה ל"פיתוח חשיבה כלכלית" בבית הספר למנהל עסקים באוניברסיטת בר-אילן. בוגר קורס עורכים בינלאומי של מגזין (BusinessWeek (McGraw-Hill. עורך המהדורה העברית "החופש לבחור" של פרופ' מילטון פרידמן, עומד בראש העמותה "כלכלה בשבילך", לקידום השכלה כלכלית. מרצה על: כלכלת ישראל; כיסוי תחומי הכלכלה בתקשורת; עקרונות החשיבה הכלכלית; כסף והשקעות וכן בניית מערכי הדרכה ייחודיים בענייני כלכלה ותקשורת.
