"ישראל היום" הוא גוף תקשורת שנוסד מתוך האמונה שהציבור הישראלי ראוי לעיתונות טובה יותר, מאוזנת יותר ומדויקת יותר. עיתונות שמדברת ולא צועקת. עיתונות אמינה, אובייקטיבית ועניינית. עיתונות אחרת וללא תשלום. המהדורה המודפסת הראשונה פורסמה ב-30 ביולי 2007, וב-2010 הפך "ישראל היום" לעיתון הישראלי בעל שיעור החשיפה הגבוה ביותר בימי חול. מו"ל העיתון היא ד"ר מרים אדלסון. העורך הראשי הוא עמר לחמנוביץ, והעורך המייסד הוא עמוס רגב. אתרי האינטרנט של "ישראל היום" בעברית ובאנגלית, כמו כן היישומונים (אפליקציות) לאנדרואיד ול-iOS, מציגים חדשות מסביב לשעון, תוכן בלעדי, מבזקים ועדכונים, ניתוחים ופרשנויות, וידיאו, פודקאסטים ושידורים חיים. פלטפורמות הדיגיטל של "ישראל היום" כוללות ערוצי חדשות ודעות, תרבות ובידור, לייף סטייל, טכנולוגיה, ספורט, כלכלה וצרכנות, בריאות, חיילים, אוכל, יהדות, תיירות ורכב. ב-2021 עלו לאוויר האתר החדש והיישומון החדש של "ישראל היום" בעברית, במטרה לספק לגולשים חוויה מהירה, עדכנית, בטוחה ונוחה. תכני המהדורה המודפסת של העיתון זמינים גם באתר, במהדורה יומית מקוונת, ואפשר לקבל אותם גם בניוזלטר. מועדון ההטבות הייחודי "הקליקה של ישראל היום" מציע לגולשי האתר הנחות ומבצעים על מוצרים ושירותים. ישראל היום פתוח להערות, לביקורת ולהצעות לשיפור מקהל הקוראים. פנו אלינו במייל hayom@israelhayom.co.il.

X

לא איראן, לא מעניין

,
0השמעה

"לא נחזור לקווי 67', לא נקלוט את הפליטים הפלשתינים. זה לא הולך לקרות". אמירות אלו, שהטיח בנימין נתניהו בברק אובמה לפני כעשור, היכו בתדהמה את הנשיא האמריקני. "אף פעם לא ראיתי מנהיג זר מדבר כך לנשיא ארה"ב, בייחוד לא בחדר הסגלגל", אמר בן רודס, יועצו הבכיר של אובמה, בסרט "נתניהו במלחמה" ששודר ב־2016 ברשת הטלוויזיה הציבורית בארה"ב (PBS). ראש הסגל של אובמה בזמנו, ביל דיילי, היה "נזעם". כעבור כארבע שנים, במארס 2015, בן כספית ב"מעריב" סיפר שנתניהו "מעביר את אובמה זובור פומבי", כשהתייצב בהזמנת מחוקקים רפובליקנים בקונגרס האמריקני לנאום על סכנת הגרעין האיראני – "מעל הראש" של אובמה.

האמת היא שנתניהו לא ביקש "להשפיל" או "להעביר זובור" את אובמה, אלא פשוט הבין שכאשר ארה"ב מקדמת יוזמות המציבות את ישראל בסכנה קיומית - זה לא הזמן להתחנפויות, אלא להתנגדות נחרצת. מבחינת נתניהו, מרגע שהברירה היא בין סיכון ממשי לביטחון לישראל לבין ריצוי האמריקנים - בחירה באופציה השנייה אינה באה בחשבון.

נתניהו יצא למלחמה זו כמעט לבדו: הבית הלבן, מדינות אירופה, רבים בממסד הביטחוני הישראלי וכמובן השמאל והתקשורת הישראלית נלחמו בשיניים ובציפורניים נגד משבית השמחות מבלפור. בוז'י הרצוג, יו"ר המחנה הציוני, אמר כי הוא "סומך על אובמה" - כלומר, אם השמאל היה מנצח ב־2015 ומרכיב ממשלה, ישראל כנראה היתה נותנת אור ירוק להסכם.

בפועל, מלבד הימין הישראלי והאמריקני - לא היה מי שיתמוך פומבית בנתניהו. אך נתניהו לא היסס, וסירב להיות "מאותרג", כמאמר אמנון אברמוביץ' על שרון בתקופת ההתנתקות. לא בכדי דיוויד רמניק, עורך ה"ניו־יורקר", אמר בסרט של PBS כי נתניהו "הוא האיש שהזיז את כל הספקטרום הפוליטי בישראל לימין".

ממשל ביידן מסתמן כקיצוני אף יותר מזה של אובמה, ובימים אלו הולכים ומתרבים הדיווחים כי הבית הלבן דוהר לקראת ויתורים דרמטיים, תוך הפרת הבטחות והסרת סנקציות נמהרת - זאת אף שהתקיפה שמיוחסת לישראל בנתנז עיכבה לפי הדיווחים את ההתקדמות לגרעין בטווח של חצי שנה עד אפילו 15 שנים (לפי אלון בן־דוד). מבחינת אנשי ביידן, מדובר כנראה במכשול בדרך לעסקה הנכספת עם האייתוללות.

נפתלי בנט, שביקש "לשים בצד" את עקרונות הימין בקורונה ("לא קורונה, לא מעניין") - חייב לשנות דיסקט: בזכות החיסונים ישראל ניצחה את המגפה (במציאות, לא בספרים), וכעת הסיפור הוא "לא איראן, לא מעניין". אך ב"ממשלת האחדות" המזויפת יש רוב מוצק לתמיכה בהסכם עם האייתוללות: קבינט עם לפיד, גולן ומיכאלי - שלמרבה החרפה גינתה את התקיפה המיוחסת לישראל ("נתניהו סכנה אסטרטגית") - סביר שיבקש להיות "מתואם" עם ביידן, ועל כן כלל לא בטוח שיאשר תקיפות בסוריה או כמו אלו בנתנז. בסוגיה הפלשתינית, כיצד "ממשלת האחדות" תילחם בחקירה בהאג, אם יו"ר מרצ חושב שהיא מוצדקת?

האם בנט מדמיין שהיה נותן יד לממשלה שתומכת בכניעה לקורונה ומסרבת להילחם בה? כי זה מה שיקרה בסוגיות הקיומיות לישראל, אם מנהיג מפלגת ימינה יגיש לשמאל את השלטון על מגש של כסף. זו תהיה חרפה בקנה מידה היסטורי.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

גלעד צוויק

כתב כלכלי ב"ישראל היום". עיתונאי מאז 2008. עסק במהלך הקריירה בתקשורת בתחומים רבים: תחקירים, מדיני-פוליטי, כלכלי, מגזין וספורט. נולד בתל אביב וגדל בירושלים. בעל תואר ראשון בהיסטוריה של המזרח התיכון ומדע המדינה מאוניברסיטת ת"א. כמו כן, למד תסריטאות בביה"ס לקולנוע וטלוויזיה סם שפיגל שבירושלים. "כתבה שזכורה לי במיוחד, היא מהראשונות שכתבתי. זו הייתה שיחת טלפון עם אלי אוחנה מביתן המודיעין בספארי. עבדתי בספארי ובמקביל נבחנתי למקומון של מעריב בשרון. המשימה הייתה לערוך ריאיון עם כדורגלן העבר האגדי ומאמן הפועל כפ"ס דאז. עברתי את המבחן, וכעבור שנה כבר עברתי לעיתון ארצי".

כדאילהכיר