המימונה מציעה אחווה יהודית-ערבית

מה המילה המצחיקה ביותר בישראל? במהלך שנות התשעים חשבו יוצרי "החרצופים" על מילה כזו. הדמות של דוד לוי הפציעה מדי פעם במערכוני התכנית, עם מילה אחת בהיגוי גרוני עמוק ומתגלגל: מופלטה!

מעבר לניחוח הגזעני של עיצוב הדמות, היוצרים ביקשו להלעיג את תרבות המימונה, שהיתה אז בשיא עיצובה הישראלי כחפלה פוליטית. בשנים האחרונות אנחנו רואים פחות ופחות פוליטיקאים חובשי תרבושים בעיתוני הבוקר שאחרי, אבל העיצוב של המימונה כחג שמתחיל ונגמר במופלטות ותופינים אחרים, לא באמת השתנה.

הדבר המפתיע במימונה, חגם של יוצאי מרוקו, הוא שהאוכל השמח הוא פסיק מהעושר התרבותי של האירוע. איסרו חג פסח נחגג במימונה, כחג של אמונה. התלמוד מספר ש"בניסן נגאלו ובניסן עתידין להיגאל". שמחת המימונה באה להצהיר, שלמרות שהפסח עבר וימות המשיח עדיין לא כאן, אנחנו אופטימיים וממשיכים להאמין שבוא יבואו.

במימונה יש גם מסר עמוק ואקטואלי נוסף לחיינו: אחווה יהודית- ערבית. הפיוט הידוע ביותר על החג, שכתב רבי דוד בוזגלו, גדול פייטני מרוקו מספר:

"שָׁמָּה עִבְרִים וַעֲרָבִים. יַחְדָּו כֻּלָּם מְסֻבִּים.

וְאֶת לִבָּם מְטִיבִים. עִם כְּלֵי שִׁיר וּנְגִינָה.

וְלָבְשָׁה הָעִבְרִיָּה. תִּלְבֹּשֶׁת עַרְבִיָּה.

וְגֶבֶר עִם אַדְרָעִיָּא. וּקְטֹרֶת מֹר וּלְבוֹנָה.

וְלֹא נִכָּר הָעִבְרִי. לִפְנֵי אָחִיו הַהֲגָרִי.

אִם עִירוֹנִי אוֹ כַּפְרִי. רוּחַ כֻּלָּם נְכוֹנָה."

המימונה סימנה את סיום ההפרדה הכפויה בין יהודים וערבים, בימות הפסח. מחקרים של פרופסור אנדרה לוי ואחרים מספרים, שבצאת הפסח היו השכנים המוסלמים של היהודים במרוקו, מביאים אליהם את החמץ הראשון. החמץ הזה שימש להכנת תקרובת, ברוח המופלטה ושאר מאכלי החג. החגיגה הזו סימנה את החיים המשותפים והשלום ששרר בין ערבים ויהודים.

לא הכל ורוד. החיים היהודיים בארצות ערב היו טובים ושלווים בהרבה מחייהם בארצות אירופה, אבל גם שם סבלנו מרדיפות והצקות. רבי דוד בוזגלו לא מטשטש, בהמשך הפיוט:

"שָׁם טֻשְׁטְשׁוּ הַתְּחוּמִים. בֵּין יִשְׂרָאֵל לָעַמִּים.

אִלְמָלֵא אַנְשֵׁי דָּמִים. אֲשֶׁר עַל הַמְּדִינָה.

הֵמָּה הַמְּגוֹגִים. מוֹסְרִים עַמָּם לַהוֹרְגִים.

כִּי לְכִתְרָם דּוֹאֲגִים. לֹא לְנֶפֶשׁ נַעֲנָה."

בין אם הכוונה לצרפתים או לשליטים המוסלמים, המסר עובר. יש מי שהרימו יד על האחווה הזו והיא היתה לצנינים בעיניהם. כיום, כאשר הכח בידינו, במדינת ישראל הריבונית, האזהרה והתפילה לעתיד שבהם חותם רבי דוד בוזגלו את הפיוט, נכונים לנו שבעתיים:

"עִזְבוּ רִיבוֹת וּמְרוֹרִים. לָעַד וּלְדוֹרֵי דוֹרִים.

וְעַל שָׁלוֹם וּדְרוֹרִים. קְרִיאוֹת הוֹי תֶּחְדַּלְנָה."

המימונה יכולה להיות חפלה אפיזודית משמחת. היא יכולה גם להיות מצפן וסמן ברורים לכך שאחווה בין יהודים וערבים, אפשרית לגמרי. אם מטפחים את הטוב ומגנים ונלחמים במי שקם לסכסך ולפגוע בחיים המשותפים. תרבחו ותסעדו!