לא. גם בקריאה שנייה ושלישית לא תצליחו להיתקל בו. באלוקים.
מגילת אסתר מלאה בדמויות מרתקות. צדיקות כמו מרדכי ואסתר, מרושעות כמו המן ואחשוורוש, נכלוליות כמו בגתן ותרש, ועוד רבות וטובות. לאורך עשרת פרקי המגילה המרתקת הן מופיעות פעמים רבות ושוזרות את סיפור המגילה הפלאי, זה שאפשר לסכמו במילה אחת של "ונהפוכו" - איך הכל מתהפך מרעה לטובה, מגזר דין מוות, רחמנא ליצלן, למצב של שמחה, ששון וחגיגה. ובכל זאת, דווקא מקומו של אלוקים נפקד מהמגילה. מין נוכח־נסתר שכזה.
במקרה? דווקא לא. חכמינו כבר שמו לב לכך שאם הופכים את האותיות של המילה "מקרה", מתקבלות שתי מילים אחרות: רק מה'. כי גם מה שנראה לנו כמקריות בלבד הוא למעשה משהו מתוכנן היטב שמגיע מלמעלה. ופורים הוא חג הדגל של ה"מקריות". אין בו ניסים בלתי ניתנים להסברה כמו כד שמן קטן שדולק שמונה ימים או ים סוף שנקרע לפתע לשניים וניתן לחצות אותו בבטחה. לכל התרחשות ניתן למצוא הסבר - אבל זה הפתרון הקל.
האמת היא עמוקה הרבה יותר. תמיד יש יד מכוונת שמניעה את האירועים, ידו של אלוקים, גם אם היא דואגת להישאר בצל.
כשאנו מקיימים גם כיום, אחרי אלפי שנים את ארבעת המ"מים של פורים - מקרא מגילה, משלוח מנות, מתנות לאביונים ומשתה ושמחה - אנחנו שמים לעצמנו נוטיפיקיישן, תזכורת, לכך שגם אם מסביב הכל נראה קודר ומלחיץ, והקורונה מוציאה את כולנו מדעתנו, בעיקר כשאין גני ילדים, בכל זאת אנחנו לא לבד. אלוקים איתנו בכל מצב ובכל רגע, ואם את מחשבת המן הצליח להפוך בלילה אחד שבו נדדה שנת המלך, באמת שהוא יכול לסדר ברגע גם לכל אחד ואחת מאיתנו את הדברים שגורמים לנו לנדודי שינה.
ברוח התקופה, צו השעה בימים אלה הוא להתחסן. שמחת פורים היא החיסון לנפש, ולהבדיל מזה של פייזר, פה אין אפילו תופעת לוואי אחת.
פורים שמח.
הכותב הוא ראש מפעל השליחות של חב"ד בישראל, המקיימים קריאות מגילה מסביב לשעון ולפי ההנחיות, ומעניקים לבקשתו של הרבי מלובביץ' עזרה לנזקקים ומאות אלפי משלוחי מנות.