ב־25 הדקות שהיו אתמול לראשי ש"ס עם ראש הממשלה כבר לא דיברו על מתווים לגיוס וודאי שלא על תיקים. ש"ס כבר היתה מוכנה (כמעט) לכל, וראשיה יודעים היטב מדוע.
אמנם במדינה, שבה מתעוררים בוקר אחד עם ממשלת אחדות (הצטרפות מופז) או שמופתעים על ידי איחודים דרמטיים (הליכוד ביתנו), עלול להיות מוקדם לחרוץ את גורלן של המפלגות החרדיות. אך כפי הנראה, כרגע זהו צעד בלתי נמנע שתוקם ממשלה ללא חרדים. אם אכן יישלחו החרדים למדבר האופוזיציוני, זאת תהיה מכה קשה עד אנושה. החולה אמנם יחיה, אבל הוא בוודאי לא יתלוצץ עם רופאיו.
העולם החרדי אמנם כבר לא מתבסס רק על תקציבי המדינה, אך הוא בהחלט נעזר בהם. החל בת"תים (תלמודי התורה) בגיל הצעיר, דרך ישיבה "קטנה" או "גדולה" וכלה ב"כוללים" לאברכים - כולם זוכים לסיוע מהמדינה. בניגוד לעולם החילוני - שם מוסדרים התקציבים למוסדות החינוך בחוק, כך שגם אם מרצ לא תשב בקואליציה ילדיה לא ייפגעו - מוסדות החינוך החרדיים מתפתלים בכל שנה בין הגדרות וסעיפים שונים כדי לזכות בתקציבים.
לא סתם נלחמים החרדים על שני תפקידים ספציפיים בקדנציות האחרונות - סגן שר החינוך (מנחם מוזס ומאיר פורוש) וראשות ועדת הכספים (משה גפני ויעקב ליצמן). רק במקומות הללו הם מצליחים לשמור על התקציבים שלהם הם זקוקים. כל זה בלי להזכיר את מכונת הג'ובים הקרויה המשרד לשירותי דת ומשרד הפנים שמשרת היטב את פעילי השטח המוניציפליים.
מכה אנושה לא פחות מקבל אריה דרעי, ולא סתם מפזרים אנשיו בשבועות האחרונים (שוב) את האופציה של ראשות עיריית ירושלים. דרעי, אגדה פוליטית ומיתוס נסדק, לא שיער שחזרתו לחיים הפוליטיים עלולה להסתיים בהצטופפות עם סתיו שפיר ועם תמר זנדברג בספסלי האופוזיציה. מבחינתו, זה יכול להיות חלום בלהות שמתגשם.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו