פרשת המוות הכפול במושב ניר ישראל, שבו הרג ד"ר מרדכי שטלריד את בתו קרן כדי לגאול אותה מייסורי המחלה הסופנית שבה לקתה, ושם קץ לחייו, מחייבת אותנו, כחברה, לחשבון נפש נוקב וקשה. ייאושו של ד"ר שטלריד, שדחף אותו למעשה כה קיצוני, הוא צעקה מהדהדת שאסור כי תדעך ותיעלם. עלינו לשנות לאלתר את החוק, כך שמקרים כאלה לא יחזרו עוד. "חוק החולה הנוטה למות" אינו חל על חולה סופני ומתייסר, שחייו אינם תלויים ב"אמצעים מלאכותיים אשר את הפסקת השימוש בהם הוא יכול לדרוש כדי למות". חולה זה, דוגמת קרן שטלריד, אינו יכול לממש את זכותו האנושית והאזרחית הבסיסית למוות מוקדם וגואל בחסות החוק. הוא מופלה לרעה בהשוואה למי שחייו תלויים במכשיר ההנשמה ואשר יכול, כאשר ירצה בכך, להתנתק ממנו ולמות. הוא נידון, בשם החוק, להמשיך להתייסר. אין זה מפתיע כי חולים כאלה בוחרים לא פעם לסיים את חייהם בהתאבדות. האם זה הפתרון שאנו, כחברה, מוכנים להציע לאותם חולים סופניים המתייסרים בקץ חייהם- עלינו להעלות לדיון חוזר בכנסת את הצעת החוק שנפלה, של ח"כ לשעבר חיים אורון, בדבר "מוות במרשם רופא". הצעה זו, המבוססת על החוק במדינות וושינגטון ואורגון שבארה"ב, מתירה לחולה סופני לקבל מרופא, בחסות החוק, תרופה מרדימה וממיתה, שאותה יוכל לקחת במועד שבו יבחר. חוק כזה, לו היה קיים, היה גואל מתוך חמלה את קרן ז"ל מייסוריה, ואילו אביה הרופא ז"ל היה יכול להמשיך לטפל בחוליו ולדאוג לשאר בני משפחתו. הכותב הוא יו"ר הלשכה לאתיקה של ההסתדרות הרפואית
הזכות הבסיסית למות
מערכת ישראל היום
מערכת "ישראל היום“ מפיקה ומעדכנת תכנים חדשותיים, מבזקים ופרשנויות לאורך כל שעות היממה. התוכן נערך בקפדנות, נבדק עובדתית ומוגש לציבור מתוך האמונה שהקוראים ראויים לעיתונות טובה יותר - אמינה, אובייקטיבית ועניינית.