מני מזוז ומשה לדור קמו אתמול בבוקר, שמעו רדיו, פתחו עיתון וגילו שהם והחיילים שלהם מהפרקליטות אשמים בכלל בהפקרת תושבי ישראל לציפורני רוצחים, חוליגנים עם סכינים, מסוממים, מבתרי גופות וגודעי אצבעות רגליים. שהם נושאים באחריות עקיפה למעשי הלינץ' ברחובות ישראל.
וכל זאת למה? כי הם מקדישים מזמנם גם למלחמה בעבירות המרמה והפרת האמונים. אין להם, בעצם, שיקול דעת.
למי כן יש? למי שנמנו עם הלוחמים בעבירות הפרת האמונים, ונדמה היה שהאזנות הסתר המדהימות בתיקי רשות המיסים ריפאו אותם כבר ממחלתם. עכשיו מתברר שמדובר בכלל במחלה כרונית, שהעיניים ממשיכות להיות עצומות, שמני מזוז החדש הוא מחדלטור גדול מבחינתם ושהבעיה אינה חלילה בממשלה, בכנסת או במשרד האוצר. שם דווקא דואגים לביטחון אזרחי המדינה. מי שלא דואג להם כביכול הם אנשי הפרקליטות.
אז לא. האזרח במדינת ישראל מופקר בגלל אותם אנשי תקשורת שהגנו שנים על העשבים השוטים שצמחו בגינות הפשע הציבוריות. הם היו חברים של חברי כנסת ושרים שסרחו, הם שמרו עליהם, הם עלו אליהם לרגל ללשכתם, הם אפילו הזמינו את עצמם לשיחות רקע עם מני מזוז. המסר שלהם ליועץ היה ברור: הנח לאריאל שרון, הנח לחבריו, הנח לאולמרט, הנח למקבלי ולנותני השוחד. הם לא רוצחים ולא אנסים. הם אתרוגי השלום.
כאן, במקום הזה, נזרע זרע הפורענות של מה שאותם עיתונאים נחרדים ממנו עכשיו. פתאום הם שוכחים על מי הגנו, על איזו גדר שכבו ולטובת מי, את מי גידלו בכתבותיהם ואיזה סיאוב שלטוני הם טיפחו. עד כמה הם עצמם החלישו את המשטרה. פתאום אכפת להם מהאלימות הקשה, מהרצח הנורא, מהמשטרה חסרת האמצעים. פתאום הם מחפשים אשמים, ולא במקומות הנכונים.
אני מציע להם לעמוד רגע מול הראי, לשפוך על עצמם דלי מים, להיזכר בדברים שכתבו או שידרו. לקרוע את המסכה מפרצופם.
למה מסכה? כי הם הבינו היטב שבכירי שלטון המתנהגים כעבריינים, או שהם חברים של עבריינים, אינם מסוגלים להושיט עזרה למשטרה ולפרקליטות. כי הם הבינו שממשלה הנשלטת בידי בעלי אינטרסים פליליים רואה במשטרה, בפרקליטות ובבתי המשפט, גוף מאיים. כי הם הגנו על בעלי האינטרסים הללו במקום על מערכת אכיפת החוק.
זה קרה לרוב ממשלות ישראל בעשור האחרון: בעוד אנשים מפוקפקים ממחוזות הקשרים בין הון לשלטון שלטו בהן, בעזרת ובחסות חבריהם מהתקשורת, הן הפנו את הגב לאזרח שרוצה לטייל ברחוב ולשוב בשלום הביתה. הוא לא ממש עניין אותן.
עכשיו, כשמזוז ולדור מחזירים את השפיות למדינה; כשהם מנסים להרחיק את אנשי הפשע ממוקדי ההכרעות במדינה - זה הזמן לצפות מבנימין נתניהו להשמיע קול ולעשות מעשה: להזרים תקציבים לאנשיו של דודי כהן. להכפיל את תקני הפרקליטות. למנות מאות שופטים חדשים. לחולל מהפכה.
מדובר במהפכה אמיתית, לא בבדיחה המכונה "משטרה עירונית בשליטת ראשי ערים". זה יהיה אסון. במדינה שבה עשרות ראשי רשויות חשודים בפלילים - לא נותנים לחתול לשמור על השמנת. יש גבול לכל תעלול.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו