בחודשים האחרונים מנסה איציק קורנפיין להצטייר כילד ההולנדי שתוקע את אצבעו בסכר ומונע הצפה. הבעיה היא שהמים שטפו את בית"ר מזמן, ביום שבו ארקדי ברח מהארץ והשאיר נושים מתוסכלים שאליהם יצטרפו עוד כמה ימים גם השחקנים וקורנפיין עצמו. בעוד כחודש תצא ליגת העל לדרך. אחרי שקיבלה שבוע נוסף כדי לנסות להסדיר את ענייניה, שוב קפץ היו"ר על ההזדמנות והביע אתמול תקווה שגומא אגייאר, ההוא שהוגדר לפני כמה שבועות על ידי אנשי בית"ר כ"לא רלוונטי", יזרים כסף ויציל את המועדון. אז זהו, שלא. כבר בערב התברר שמדובר בעוד ספין שלא ישנה כלום. בית"ר לא נמכרה, לא נמכרת ולא תימכר, לפחות עד שתעבור בבית המשפט, תנער את נושיה ותיפטר מהגיבנת שהשאיר לה גאידמק. קורנפיין היה צריך להבין זאת כבר לפני חודשיים, אבל כשכיר של גאידמק שעד לקיצוץ הנוכחי לקח לא פחות מ-35 אלף שקלים לחשבונו כל חודש - הרבה מעבר לכל מנכ"ל אחר בליגת העל - כנראה היה לו נוח עם המצב. מצד אחד הוא ממשיך להיראות כמו האיש שאכפת לו, ומצד שני הכסף זורם בניחותא לחשבון הבנק. אם לקורנפיין באמת היה אכפת ממצבה של בית"ר, הוא היה חייב להפסיק את משחק המסכות שבו כל יום מישהו אחר מספר שהוא נורא רוצה לרכוש את שק החובות העונה לשם בית"ר י-ם כדי לקבל כמה אינצ'ים בעיתון. השבוע הנוסף שקיבלה בית"ר כדי לנסות להינצל ישרת רק אותם אינטרסנטים שגדולים בהצהרות וקטנים במעשים. קורנפיין אינו איש טיפש ולכן לא יכול להיות שהוא לא הבין שכל שקל שיוזרם למועדון יעניין את הנושים של גאידמק, ושגם מכירת הקבוצה או העברתה דומות לניסיון למכור למישהו רכב מעוקל או משועבד. לכן דווקא האיש שהצטייר כמגן האחרון, הוא זה שעשה לה את הנזק הכי גדול הקיץ. כי במקום לאפשר לקבוצה לעבור ידיים (גם אם המחיר יהיה מינוס 9 נקודות) ולהתחיל להתכונן לעונה הבאה, הוא רק מאריך את הייסורים שלה ומשאיר לאיש שיקנה אותו אחרי הפירוק מעט מאוד זמן כדי להכין אותה לעונה הבאה.