הנה מה שקורה למי שמתנהג כג'נטלמן במזרח התיכון, כלומר בישראל, במקום לטפל ביד ברזל באנשים יהירים ממשפחת הכוח והכסף: הם מתנפלים עליו בגסות כאילו הוא בכלל הבעיה, לא הם חלילה, ומנסים להוציא את הרוח ממפרשיו. הם מארגנים לו זובור אחרי זובור, מכרסמים במעמדו, הופכים אותו ממאשים לנאשם. זאת השיטה. הג'נטלמן במקרה הזה הוא נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, שלא הכיר את כללי המשחק האלה לפני בואו לישראל. הוא לא הגיע אלינו מהג'ונגל. הוא קיבל עליו לשמור על יציבות הבנקים בארץ, שמע על חריקות בהנהלת בנק הפועלים, למד עם הזמן שהחריקות האלה הפכו לאי סדרים מפחידים, וביקש לעשות סדר. זה בפירוש תפקידו. מה פירוש לעשות סדר במונחי מדינה שפויה? לשלוח הביתה את יו"ר הבנק דני דנקנר, לאחר שבבנק ישראל נאספו עובדות לא פשוטות, קשות לעיכול, על תפקודו והתנהגותו. הנגיד ביקש לברר איך ולמה קם פתאום מנכ"ל הבנק, צבי זיו, והתפטר; הוא ביקש להקים ועדת איתור לבחירת מנכ"ל חדש, שיהיו בה שלושה דירקטורים נציגי ציבור; הוא חיפש דרכים לפתור את הבעיה בשקט. סטנלי לא הפנים שבישראל מבינים רק את שפת הכוח. תגובת ראשי הבנק בנסיבות האלה היתה נחרצת: לא, לא, לא. כל בקשותיך אדוני הנגיד, כל הצעותיך, כל הרעיונות שלך, נדחים על הסף. הם לא מקובלים עלינו. רוח תגובת שרי אריסון, המתנהגת כמי שהגיעה אלינו רק אתמול מהמאדים, אינה אלא חוצפה: מי אתה בכלל סטנלי פישר, מה אתה מבלבל לנו את המוח, מי חייב לכבד את החלטותיך. אני, שרי הגדולה, ברונית הכסף, אשת החברה, מקורבת לפוליטיקאים ולפרקליטים מפורסמים - לא סופרת אותך. אני לא מכירה בסמכותך להתערב בניהול בנק הפועלים. אתמול, כששרי אריסון הבינה שכל הכתרים האלה אינם מרשימים את הדוד מאמריקה והוא מתעקש להדיח מהבנק את החבר דנקנר - היא פנתה לעזרת מיכה לינדנשטראוס. פתאום מבקר המדינה, שנוא נפשה של גילדת הכוח והכסף, הפך לעוגן הצלה. פתאום רואים בו מושיע. פתאום הוא מקצוען, רציני, נטול פניות. הגיעו ימות המשיח.
החוצפה של שרי אריסון
מרדכי גילת
דגכי