אהבה ישראלית

הנה נתון שברוב המקרים נדחק לשולי החדשות, אם בכלל. ב-2008 נמכרו בישראל קרוב ל-1,500 עותקים מספרו הראשון של המשורר נתן אלתרמן, "כוכבים בחוץ". הספר יצא לאור כבר ב-1938 כשמלאו לאלתרמן 28 שנים. נתון זה, לדעת פרופ' זיווה שמיר (המתמחה ביצירתו), מעורר השתאות גם בקנה מידה עולמי.

יש כנראה משהו משכר ביצירתו המגוונת של אלתרמן (1970-1910) המסביר את היותו אקטואלי גם כיום. חיים גורי, שהתוודה כי השתכר מיצירתו של אלתרמן, פגש בשיריו כשהיה בן 15: גורי קרא אז לראשונה את "כוכבים בחוץ": ספר מלא צבעים, מכונן, ספר ששינה את מפת השירה העברית.

ההתוודעות לשיריו, פזמוניו ואמירותיו של אלתרמן משולה ל"פגישה לאין קץ" - כשם שירו הנודע מתוך "כוכבים בחוץ". יש משהו ממגנט בלימוד יצירותיו. אלתרמן הוא בוודאי משורר שלא נס ליחו. באמירותיו המחכימות, לרבות בענייני השעה, נזכרים מדי יום. שיריו מולחנים מחדש. אפשר לשמוע אותם, מדי יום, מעל גלי האתר הרבים. כשמנהיגים ומפקדים בצבא מבקשים להיתלות באילן גבוה הם מצטטים מדבריו השנונים. גם הספק עשייתו מעורר התפעלות בהתחשב בעובדה שאלתרמן נפטר כבר בגיל 60.

מעניין כי אלתרמן לא עשה דבר אחד מעולם: לא התראיין לאמצעי התקשורת. עובדה זו תורמת לחידה ולמסתורין לגביו. פרופ' עוזי שביט, אחד החוקרים הבלתי נלאים ליצירת המשורר, מספר שכאשר קרא בפעם הראשונה מיצירתו, הגיב מיד "כמה יפה". ואולם מהר מאוד שאל את עצמו: "בעצם, על מה הוא כותב-" שביט משוכנע, לדוגמה, שהנמענת ב"פגישה לאין קץ" היא תבל ("כי סערת עלי, לנצח אנגנך... אקוד לך").

מנגד, הפרופ' לספרות נסים קלדרון מציע לשיר מסעיר זה גם פרשנות אחרת וסבור כי מדובר במפגש ארוטי של גבר ואישה ("תשוקתי אלייך ואלי גנך/ אלי גופי סחרחר, אובד ידיים"). כזה הוא אלתרמן: רב פנים.

יש משהו מיוחד, ערך מוסף, בכושר ההבחנה של אלתרמן. כמו אדריכל מוכשר שמציץ מאחורי הכתפיים של לקוחו ורואה דברים שהלקוח אינו מסוגל לראות. אבחנותיו רבות מספור וקשורות לתחומי חיים רבים ומגוונים - מן הפוליטיקה, כפי שהתבטא ב"טור השביעי" המיתולוגי בעיתון "דבר", ועד האינטימי.

כך, למשל, באחד מטוריו, "מסביב למדורה" שמו, שחובר ב-1948 לרגל שבע שנים להקמת הפלמ"ח שאלתרמן כה העריץ, תיאר באיפוק מכמיר לב את לוחמיו החפים מכל פינוק: "לא תקע לפניהם השופר/ לא לוטף קודקודם בליל חורף/ לא. בשני שרוולים הקשורים לצוואר/ רק הסוודר חיבקם מעורף".

וזה חלק מכוח יצירתו. אותן שורות אפשר לכתוב גם על חיילינו הצעירים כיום. אלתרמן מת לפני 39 שנים, אבל דומה כי הוא חי בקרבנו וממשיך "ללכת", כפי שכתב בספרו "כוכבים בחוץ": "להביט לא אחדל, ואמות - ואוסיף ללכת".

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו