מי שרוצה ימין בשלטון, ימין ברור, ימין קשוח, ימין מחשק ומחושק - יכול להתברך ברשימת הליכוד לכנסת. יש פלח לא קטן מציבור הבוחרים שחושב כך ומאמין ש"גורלנו בידינו", וכי ההשקפה הדוגלת בהסדר מדיני נחלה כישלון צורב ולפיכך יש לתת לימין האמיתי את השלטון. זכותו לחשוב כך.
אבל מי שמאמין שהזמן משחק לרעתה של מדינת ישראל, מי שמאמין שללא הסדר כולל עם העולם הערבי אנו בסכנת קיום כמדינה יהודית ודמוקרטית, מי שמאמין שבני בגין ובוגי יעלון הם אנשים ישרים ולכן מותר להאמין לדבריהם, ומי שמאמין שמשה פייגלין בתוך רשימה לגיטימית הוא "צלם בהיכל" - צריך להתגייס למען מפלגה שפויה, אחראית ופטריוטית.
חבר הכנסת גדעון סער הוא אדם נבון שאת מקומו בתוך הרשימה השיג בדין. הוא עצמו אמר כי "הניצחון לא מונח בכיסו של הליכוד". והוא צודק. שהרי רוב רובו של הציבור מבין שהסדר חיוני לעתידנו. רוב רובו של הציבור מאמין שברק אובאמה והילרי קלינטון יחתרו לשלום כולל ובמצב כזה ממשלת ימין "לעומתית" עלולה להצית תבערה, ולא רק עם העולם הערבי.
חלק מן הציבור נטה להצביע לליכוד כי האמין ש"הסדר יש להשיג מעמדה של כוח". אבל אותו חלק בציבור איננו רוצה במפלגה סרבנית. הוא איננו חפץ באותו חלק ששולל באופן אידיאולוגי ונחרץ כל הסדר מתקבל על הדעת.
הליכוד, שהאמין כי חשיבה קולקטיבית מביאה לרשימה טובה יותר והאמין שהטרנד לכיוון הימין הוא חזק, קבוע ומתמיד, עשוי להתבדות ממש כפי שקרה בארצות אחרות בעולם. שם בחירה אישית שגויה הביאה להתמוטטות אלקטורלית.
אני מתכוון בעיקר למקרה של ג'ון מקיין אשר בחר בשרה פיילין למועמדת לסגן נשיא.
הרי הוא רצה בה כי היא קרצה לגרעין הקשה של הימין הרפובליקני, אולם לאחר מעשה התברר שהבחירה היתה מוטעית ופיילין העבירה לזכות אובאמה מדינות שנטייתן למפלגה הרפובליקנית ברורה.
יושב ראש הליכוד, בנימין נתניהו, לא רצה במשה פייגלין אבל הוא הרוויח אותו ביושר ובדין.
רשימת הליכוד לכנסת לא תאפשר לנתניהו לקיים משא ומתן להסדר מדיני, ולכן היא מעמידה בסימן שאלה את יכולתו של ביבי לזכות בבחירות הקרובות ולהיות ראש ממשלת ישראל.
לגוש המרכז נתן משה פייגלין את החמצן הדרוש להאמין בניצחונו, ממש כפי שעשתה פיילין לאובאמה ולמפלגה הדמוקרטית.
בסיכומו של דבר, אפשר לקבוע כי מי שרוצה ימין אמיתי - קיבל אותו. מי שרוצה ימין שפוזל למרכז, נכשל, ובגדול.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו