אירועי אתמול בחברון מבהירים כי הגענו לרגע האמת: הגיע הזמן לפעול. אין יותר זמן לבזבז. בכל רגע שעובר עלול דם להישפך. הדיונים המשפטיים כבר נגמרו, הכוחות כבר אומנו, תוכניות המבצע כבר נכתבו ואושרו. מה שחסר זו הוראה. מי שצריך לתת אותה הוא שר הביטחון. בינתיים הוא מתמהמה. לו היה מקשיב לשטח - למפקדים, למתנחלים ולפלשתינים - היה לומד שהקלישאה "חבית של אבק שריפה" מעולם לא היתה כל כך מדויקת.
החשש העיקרי הוא שפרובוקציה של מתנחלים תצית אש פלשתינית גדולה. בצה"ל ובשב"כ יש מי שמוכן להישבע שאת זה בדיוק מנסים לעשות אנשי הימין הקיצוני, מתוך הבנה שמחאה פלשתינית נרחבת תפנה לשם את כוחות הביטחון ותותיר את בית המריבה לנפשו. גם אם אין כאן טקטיקה מכוונת, ביזוי האיסלאם והרס המצבות - עלולות להוביל בדיוק לשם.
את הרעה הזאת מנסים בצה"ל ובמשטרה למנוע, או לפחות למזער סיכונים. לכן הוחלט אתמול להקשות על כניסת יהודים לחברון, על הפרדה עיקשת יותר בין יהודים לפלשתינים, ועל הגבלת תנועה לפרובוקטורים.
לכולם ברור שזה טוב כתרופה זמנית. מי שחושב שזו בעיה של דרי העבר המזרחי של הקו הירוק מוזמן להתעורר מהאשליה: התבערה תגיע גם לכאן, ואחריה הפיגועים והקסאמים מעזה, בדרך היא גם תבקר את היהודים בכל רחבי העולם. כדי למנוע את תסריט הבלהות הזה נדרשת החלטה חדה ומיידית. כי לכל מי שמעורב בעסק הזה ברור שבפעם הזאת, במצב הדברים הזה, פשוט אין מחר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו