יהודי, זה הסיפור שלך

לאחרונה נתקלתי בפרסום שאומר שיהודה ושומרון זה הסיפור של כל יהודי. בהתחלה נחרדתי. שיערתי שמאחורי הקמפיין עומדת מועצת יש"ע, שעל אף שנכשלה בהתנגדות שלה לגירוש ממשיכה לקטלג את עצמה באותו דפוס מחוץ למיינסטרים של הציבור החילוני, התל אביבי. למה שיושב פאבים ממוצע ירצה לשמוע על זה שגנטית הוא שייך למטורפים מההרים? זה רק ירחיק אותו מהם, לא-

לא. כלומר, ממש לא. מנתונים שאספה מועצת יש"ע לפני תחילת הקמפיין עולה ש-64 אחוזים מהישראלים רואים את עצמם קודם כל יהודים, ורק אחר כך באות שאר ההגדרות משיעורי האזרחות. 28 אחוזים התקרבו ליהדות לאחרונה. יתרה מכך: 85 אחוזים רוצים שילדיהם יהיו מסורתיים במידה זו או אחרת.

מה קורה לעם שלי-! היהפוך שינקינאי (למען הדיוק, כבר אין שינקין, כולם עברו לשד' רוטשילד) עורו ויחליף את ג'ינסו בגלבייה אה-לה נוער הגבעות? זהו? נגמר חזון הביצה התל אביבית ונוסעים לדפוק את הראש בצומת תפוח-

70 אחוזים מהאוכלוסייה היהודית מאמינים שיהודה ושומרון שייכים בצדק ובזכות לעם היהודי. 65 אחוזים תומכים בטרנספר מרצון (אבא, אתה קורא את זה-), ו-72 אחוזים רוצים לעודד עלייה והתיישבות בכל שטחי ארץ ישראל, כמו פעם, כשהיה פה רק חול וחולירע. כלומר, מועצת יש"ע עלתה פה על משהו; הישראלים הם באמת יהודים, ואולי עכשיו, כשלרגע יש הפוגה בהתהפכות החרבות מעל ראש ההתיישבות, ניתן להתנחל, אפילו קצת, בלבבות. אותו חזון ישן שהופרע - פעם בגלל אוסלו ופעם בגלל קמפ דיוויד, פעם בגלל הגירוש ופעם בגלל צרות מוחין שלנו - שבא מתוך תקווה שלא ישנאו אותנו, שלא יגרשו אותנו בכזאת קלות, תופס תאוצה.

ואכן, לאור מה שהתרחש ביו"ש בסוכות, יש תקווה. רבבות הציפו את האתרים של מנהלת ההסברה של מועצת יש"ע בחג. ההיגיון של הקמפיין פשוט; אם רוב הישראלים מרגישים בראש ובראשונה יהודים, ורובם מרגישים שיהודה ושומרון שלנו בזכות, צריך לקבע את הקשר הזה עם עובדות ועם חוויות. לפיכך, במוקדים שונים ביו"ש הקימו לתחייה סיפורים מהתנ"ך. למשל, בדותן הוצג סיפור יוסף וכתונת הפסים, באפרת - סיפור רחל אמנו, בהר אפרים סיפרו על דבורה הנביאה, וכן הלאה. אבל יהודה ושומרון פרחו גם ללא עזרת המועצה. פסטיבלים פרחו. אלפים הגיעו מכל הארץ. על גדות נחל פרת נערך "פסטיבל על שפת הנחל" שכלל הופעות והפעלות לילדים ולמבוגרים. בפסטיבל בגוש עציון הופיעו יונתן רזאל, שולי רנד, שלמה גרוניך ואפילו סימפונט רעננה. מתברר שיהודה ושומרון זה ה-מקום להיות בו היום.

אני לא משלה את עצמי. ברור לי שהכל יכול להשתנות. פיגוע או מסע דה-לגיטימציה שמאלני יכול לשנות את המפה ולהפוך אותנו, המתנחלים, למוקצים שוב, למועדים לגירוש, לאלה שבגללם הילדים בצבא יוצאים לקרבות ולאלה שבגללם אין שלום. את זה אני יודעת בראש, אבל הלב מסרב להתנתק מהתחושה שאפשר להתרפק קצת על גל של הסכמה, של חיבור. אולי אפילו, בל אחטא בהגזמה, על גל של אהבה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו