300-200 אנשים, דחוסים בתוך צינור מתכת צר למדי, מרחפים בגובה של 10 ק"מ מעל פני הקרקע בכוחם של שניים/ארבעה מנועים וחוקי הפיסיקה - סצנריו בעל פוטנציאל דרמטי עצום. תשאלו כל מפיק ריאליטי.
כולנו היינו בסרט הזה. אני משוכנע שחלק ניכר מקוראי גיליון זה אפילו היו, בשלב זה או אחר של חייהם, על סיפונה של טיסת אל על 324 מפאריס לתל אביב. אז מה קרה הפעם בשונה מטיסות קודמות? השורה התחתונה היא שלמרבה המזל, הפעם לא קרה כלום. אבל עד השורה התחתונה היתה דרמה גדולה, שהחלה בהודעת אימייל שהתריעה על פצצה מתוכננת בטיסה ספציפית זו.
אזהרות כמו זו שהתקבלה במהלך השבוע האחרון אינן נלקחות בקלות ראש לעולם, ובמיוחד בתקופה מתוחה כמו עכשיו - שבה איום נקמת דם מורנייה השפוך מרחפת מעל ראשנו.
מאמץ הבדיקות בנמל המוצא בפאריס הוכפל ושולש. למרות זאת, השלטונות הצרפתיים לא לקחו סיכון, ובנוהל שנלמד כלקח מר מאירועי 11 בספטמבר, הזניקו מטוסי קרב כדי ללוות את הבואינג 767 של אל על.
הליווי, אגב, לא נועד לסייע לנוסעי המטוס התמימים, הלכודים בין הפטיש לסדן; נהפוך הוא - במקרה קיצון, שבו משוכנעים כל הנוגעים בדבר כי המטוס נמצא בשליטת חוטפים, וכי הוא עשוי להתפוצץ על מטרות אסטרטגיות כמו גורדי שחקים או מתקנים ביטחוניים - מטוסי הקרב אמורים ליירט את המטוס ואף להפילו.
בין לבין הם טסים לצידו, פוקחים עין כדי להבין מקרוב מה מתחולל בו, או באם הוא נפגע - מה מידת הפגיעה הפיזית בו, האם הוא מצליח להוציא גלגלים וכדומה.
מרגע שהצרפתים החלו בליווי - לא היתה ברירה לשאר המדינות שבדרך, וגם האיטלקים והיוונים הזניקו מטוסי קרב. שכן, אם משהו ישתבש, איך יסבירו את המחדל-
לנוסעים עצמם לא סופר דבר על המצב בו היו נתונים, במשך מרבית זמן הטיסה - וטוב שכך. רק המחשבה על מאות הנוסעים, שהיו יושבים בפאניקה במשך ארבע שעות הטיסה, מעוררת צמרמורת. לא מן הנמנע שהפצצה הזאת היא שהיתה מתפוצצת.