זה 99 שנים, 2 בנובמבר הוא תאריך מיוחד עבור עם ישראל. הצהרת בלפור, שבישרה את שאיפת בריטניה לפעול להקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל, היתה למסמך הראשון בעת החדשה שבו הכירה מעצמה בזכות היהודים על מולדתם ההיסטורית.
סיפור מתן הצהרת בלפור מעלה לא מעט הקבלות למתרחש בימינו. כדאי לזכור שב־1917 התנהל בבריטניה מאבק לא קטן סביב גיבוש העמדה הבריטית כלפי זכויות העם היהודי בארץ ישראל, ובין המתנגדים להכרה בזכויות אלה היו גם יהודים מסוימים. את עמדתם האנטי־ציונית הם הביעו בפני פקידות בריטית בכירה, ובכך גרמו נזק גדול. מאז ומעולם יהודים שיוצאים כנגד עמם הם מצרך מבוקש עבור כל אנטישמי מצוי. רוצים לדעת כמה מבוקש? תשאלו את אלה שהזמינו את נציגי "בצלם" לאו"ם.
מנגד, לא מעט בכירים בריטים נטולי שורשים יהודיים פעלו לטובת העניין הציוני. תופעה זו קיימת גם היום. למלאכת ההסברה של ישראל יש הרבה מסייעים בקרב עמי העולם. הם פועלים על בסיס מניעים שונים, אבל תמיכה תמיד ברוכה ועלינו ללמוד כיצד לרתום אותה בצורה ממוקדת ויעילה.
אך עם כל הכבוד, גם המתנגדים הפעילים למפעל הציוני וגם התומכים הפעילים בו הם מיעוט קטן באומות העולם. כך היה ב־1917, כך הוא המצב גם ב־2016. היום רוב האוכלוסייה במדינות - בין שמדובר במרכזי הכוח המסורתיים באירופה ובצפון אמריקה, ובין שמדובר במעצמות החדשות באסיה ובאמריקה הלטינית - פשוט לא מתעניינת בישראל ובמאבקה הצודק, כי היא עסוקה בעצמה ובבעיותיה שלה. אין זה אומר כי הרוב הזה לא חשוב. ההפך הוא הנכון, הרוב הזה ודעתו על זכותה של ישראל להתקיים יכולים בנסיבות מסוימות להיות קריטיים. מלחמת ההסברה, כאז גם היום, מתקיימת על לבבות הרוב הדומם והלא מעורב.
כבר לפני 99 שנים הבינו מנהיגי הציונות את חשיבות דעת הקהל העולמית. מסיבה זו הם לחצו לאשרור הצהרת בלפור בפורום בינלאומי מחייב, כזה שיתקבל על ידי הציבור ברוב המדינות המשמעותיות. ועידת סן רמו, שהתכנסה ב־1920, עיגנה את הצהרת בלפור במשפט הבינלאומי. שנתיים לאחר מכן ההחלטה על הקמת בית לאומי ליהודים בארץ ישראל אושרה פה אחד גם בחבר הלאומים, ועל בסיס דין הרציפות של האו"ם יש לה מעמד מחייב במשפט הבינלאומי אף כעת.
אם תשאלו אזרחים בצרפת, בארגנטינה או בבריטניה עצמה, תגלו שהרוב שם כלל לא מודע לצדקתנו. הסיבה פשוטה: ישראל ממעטת לדבר בקול רם ובלתי מתנצל על זכות היהודים על הארץ, זכות שאין דומה לה לשום עם אחר. חייבים לתקן זאת, וכניסתנו לשנת ה־100 להצהרת בלפור היא הזדמנות מצוינת להזכיר לעצמנו ולעולם כולו כי מדינת ישראל קיימת בכוח הזכות, ולא רק בזכות הכוח.
הצהרת בלפור היתה הלבנה הראשונה בקיר ההכרה העולמית בלגיטימיות של מדינת ישראל העתידית. אולי אפילו לא לבנה סתם, אלא אבן פינה. ההישג שבקבלת ההצהרה בימים ההם היה עצום. ברור שקיר ההכרה עדיין לא הושלם. תפקידנו הוא להמשיך לבנות אותו גם בזמן הזה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו