"הדברים שהוא אמר אינם צריכים להיאמר בשום צורה, ואין להם מקום - בטח ובטח על ידי שליח ציבור", כך הצהיר אתמול נפתלי בנט בנחרצות בנאום שנשא במכללה האקדמית ספיר, בהתייחסו לאמירה האומללה של ח"כ ינון מגל לעיתונאית רחלי רוטנר, שנחשפה על ידיה שלשום בעמוד הפייסבוק שלה. זו היתה הרישא של הדברים, והיא נועדה למטרה אחת בלבד - להפיס את דעתם של המאשימים, של "השמאלנים", של הפמיניסטיות. "תהיה לי אפס סובלנות להתנהגות לא נאותה", אמר בנט, אבל הסתפק בפליק סימבולי ובמבט מאשים.
העבירה - לכאורה - שביצע מגל, ובה גם הודה בעמוד הפייסבוק שלו, אינה חמורה דייה בעיניו של בנט, ואינה מחייבת מהלך דרמטי יותר. הסיפא של הדברים, שגם היה מרכזם ועיקר משקלם, היה תרגיל הפליק פלאק המוכר של אנשי הבית היהודי, שבו המקרבן הופך לקורבן. מגל לא אשם, הוא בסך הכל התנהג כמו גבר. זו היא שאשמה.
גם מגל מאשים את רוטנר. לשיטתו, זו לא התנהגות חברית. מגל מאמין שהתנהגות כמו זו שנחשפה היא עניין לגיטימי בין ידידים, ושחשיפה שלה בפומבי היא שבירה של הקוד החברי המקודש. הניסיון לסובב את האצבע המאשימה עשוי להצביע על אובדן המצפן המוסרי, על בלבול מוחלט בין הנכון לבין האסור, ואולי אף על שיכרון כוח. עמדת הכוח שבה נמצא מגל, הן בעבר כעורך הראשי של האתר "וואלה!" והן בהווה, היא זו שחייבה את רוטנר להשתמש בכלים כמו פייסבוק כדי לשפוך אור על הפרשה. בניגוד אליו, אין לה במה אחרת. באקלים שוביניסטי, לאומני ואלים אין מקום או לגיטימיות לטענותיה של אישה. היא, צודקת ככל שתהיה, נתפסת כגורם חתרני שמנסה לערער על השלטון ותו לא. אלפי התגובות בפייסבוק, התומכות במגל ומאשימות את רוטנר, מספקות את ההוכחה הניצחת לכך.
הכנסת, בהיותה בית הנבחרים הישראלי, צריכה לשמש דוגמה ומופת להתנהגות חוקית ומוסרית. חבריה, מכל המפלגות והסיעות, מחויבים להיות הסמן הימני של שלטון החוק הדמוקרטי ולהיות שומריו הערניים ביותר. פרשייה עגומה זו, שמצטרפת לסידרת פרשיות מביכות של ח"כים אחרים, אינה עניין שצריך להיבחן דרך הפריזמה הבינארית של עבירה פלילית או כזו שאינה פלילית. יש לבחון אותה גם, ואולי בעיקר, דרך ההיבט המוסרי שלה.
אין בהודאתו של מגל, גם אם היא כנה ומלאת חרטה, כדי להעלים את הענן הכבד שמציבות עבירותיו - לכאורה - מעל לראשו. ההודאה כשלעצמה מעידה על כשל מוסרי חמור, כזה שאינו תואם את הקוד האתי המחייב את הציבור כולו ומצופה שבעתיים מנבחרי אותו ציבור. ההודאה הזו היתה צריכה להיות מלווה בקבלת אחריות ממשית. מגל, בשיחתו עם בנט, ביקש להשתחרר מתפקידו כיו"ר הסיעה, אבל זהו רק צעד פורמלי וחסר משמעות אמיתית. זו אינה קבלת אחריות, אלא רק הגשה מבוימת של הלחי לאותו פליק סימבולי.
במדינה מתוקנת נבחר ציבור לא יכול לתפקד עם כתם מוסרי כזה וחייב לקחת פסק זמן מהחיים הפוליטיים, או אפילו לפרוש מהם. עצם הישארותו של מגל בכנסת כמחוקק וכנבחר ציבור מכשירה את ההטרדה המינית הבאה ומכתימה את הכנסת כולה.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו