בתחילת השבוע הגעתי לקטמנדו כחלק ממשלחת צה"ל. בזמן הזה הספקנו לפרוס בית חולים צבאי שלם מרשים ביותר, שכולל מעבדה משוכללת, חדר מיון, חדר ניתוח ואפילו חדר המתנה. המחנה שלנו פרוס על פני שטח גדול מאוד, שהוקצה במיוחד בשבילנו. כשהגענו, הנפאלים העבירו את בית החולים הקטן שלהם - שהיה ממוקם על השטח שבו אנחנו נמצאים עכשיו - והתחילו להזרים אלינו חולים באופן מיידי, עוד לפני שהיינו מאורגנים סופית. אנחנו מתגברים אותם, כי הם ממש קורסים. המצב פה קשה מאוד. בכל חצי שעה נוחת מסוק מלא בפצועים שמוטסים מכל רחבי נפאל. המחנה שלנו מגודר. מחוצה לו יש מגרש כדורגל, שבו אני יכולה לראות ילדים משחקים. מעבר לו נמצאים נפאלים רבים שאין להם בתים או מחסה. הם פליטים של ממש, שהתיישבו פה כי אין להם לאן ללכת.
מאז הגענו לכאן אנחנו עמלים על ההרכבה הסופית של המחנה. כבר כמה לילות שכולם ללא יוצא מן הכלל - רופאים, אחיות ושאר אנשי הצוות - פורקים ציוד ממשאיות שממשיכות להגיע. העייפות נוראה ומצטברת. הנסיעה מישראל לכאן היתה קשה, ובשנייה שהגענו התחלנו לעבוד, כי זרם הפצועים רק מתגבר והולך. אבל מצב הרוח של כולם טוב מאוד; כולם שמחים להיות כאן ולהושיט עזרה. עבור אלה שעוסקים במתן סיוע ורפואה, זו התגשמות של חלום - היכולת לעזור לאנשים שהגורל פשוט היכה בהם. הרי זה יכול לקרות לכל אחד, בכל מקום. כולם עוזרים פה אחד לשני, וכולם עובדים קשה מאוד, אבל עם חיוך.
בית החולים המקומי מעביר לנו את החולים הקשים, ובמקרים מסוימים הם מגיעים ישירות אלינו. הפציעות השכיחות ביותר הן פציעות ראש וריסוק של איברים וגפיים, מפני שבניינים פשוט התמוטטו על יושביהם. לא מזמן חזרתי עם משלחת של פיקוד העורף שיצאה לשכונה קרובה, כדי למצוא ילד בן 6 שנשמע צועק מבין הריסות של בניין שקרס. הגענו וניסינו לקרוא לו, אבל הוא לא ענה. כלבן מיחידת עוקץ שלח את כלבו פנימה, לתוך בניין בן שלוש קומות שקרסו לגמרי. הכלבים מאומנים במציאת ניצולים בהריסות לפי הנשימות שלהם, אך הכלב לא שמע דבר. הכניסו אותו שוב, הפעם עם מצלמת גו־פרו, אבל גם זו לא הראתה דבר. לאחר כשעה של ניסיונות נאלצנו להפסיק, מכיוון שמדובר בבניין מסוכן מאוד, וגם מפני שהתחילה התקהלות של מקומיים. החלטנו שעדיף להתקפל בחזרה למחנה. לצערי, הילד לא נמצא.
בשדה התעופה פגשתי ישראלים רבים שחיכו לטיסות שלהם הביתה. הם סיפרו לי כמה נורא היה רעש האדמה. הוא ארך פרק זמן ממושך באופן חריג - יותר משתי דקות. האדמה נבקעה תלמים־תלמים, בניינים שלמים קרסו בתוך שניות. כאן, בקטמנדו, פחות רואים את ההרס הנורא הזה, אבל הבנתי שבמקומות אחרים בנפאל המצב קשה מאוד. סיימתי לטפל בפצועת ראש קשה, ומי שהביא אותה שאל אותי מה עכשיו. הסברתי לו לגבי הטיפול שהיא אמורה לקבל, אבל אז הוא שאל אותי שוב: מה עכשיו? הבנתי שהוא מתכוון לשאול מה יקרה לה בעתיד. לא היה לי מה לומר לו. במדינה מתוקנת היא היתה מתחילה שיקום ארוך מאוד, אבל בנפאל... אין לדעת מה יהיה איתה.
זו הפעם הראשונה שאני יוצאת למבצע כזה. כרופאה, מדובר בתנאים מאתגרים ביותר: העייפות, הקושי הפיזי והנפשי שבצפייה במראות הקשים האלה. אבל אין איש צוות אחד שלא חש שהוא מגשים חלום: גם לייצג על אדמה זרה את המדינה האהובה שלנו, וגם להושיט עזרה לאלה שצריכים אותה יותר מכל.
בפן האישי, אני בת לניצול שואה. אבא שלי חי תחת הכיבוש הנאצי, ולפני שיצאתי עם המשלחת הוא חשש מאוד. הרגעתי אותו ואמרתי לו שאהיה מוגנת. ההרגשה מדהימה, כי אני מבצעת משימה שזו זכות גדולה לבצע. כיהודייה, אני רואה בזה את אחד החובות של המדינה. אנחנו אמורים להיות פה עוד לפחות שבועיים. נשארה עוד עבודה רבה ואני יודעת שאני עוזרת ועוד אעזור לרבים, אבל אני גם מתגעגעת מאוד לילדיי. ¬
הכותבת היא ראש תחום נוירולוגיה בחיל הרפואה, רופאת פינויים ויועצת נוירולוגית.
הביאה לדפוס: סיגל ארביטמן
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו