לפני רבע מאה היה נדמה שהסיכוי לשינוי במדיניות האפרטהייד של דרום אפריקה רחוק כתמיד. העולם אמנם הכריז על שורה ארוכה של סנקציות ביטחוניות, כלכליות ותרבותיות נגד משטר ההפרדה בארץ המיוסרת הזו, אבל המנהיגות הישראלית סברה שהסנקציות הללו רק יפגעו באזרחים, ולא יהיה בהן כדי להזיז את הממשלה הלבנה מדעתה. לפיכך, סירבה לקחת חלק במהלך העולמי ללחוץ עליה לשים קץ למדיניותה הגזענית. התקשיתי מאוד להשלים עם הקשרים הביטחוניים בין ישראל למדינת האפרטהייד - היחידה בעולם שניהלה מדיניות המושתתת על אפליה גזענית. ייתכן כי היו מדינות שהתאכזרו לאזרחיהן עוד יותר, אבל אף אחת מהן לא פעלה על הבסיס המדויק שעליו פעלו הנאצים, שנים לא רבות קודם לכן. כאשר ארה"ב קיבלה החלטה, ב-1986, להטיל סנקציות על דרום אפריקה ודרשה ממדינות אחרות לנהוג כמותה, קיוויתי שמקבלי ההחלטות בישראל יחליטו להיענות לדרישה, אך זה לא קרה. שנה לאחר מכן, כמנכ"ל משרד החוץ, השתתפתי בישיבות הקבינט ושוחחתי על כך עם כל עשרת השרים שהיו חברים בו - חמישה ממפלגת העבודה וחמישה מהליכוד. כמעט כולם התנגדו למהלך הסנקציות וראו בכך מדיניות נאיבית שאינה ערה לא לצביעותו של העולם, הממשיך בקשריו החשאיים עם דרום אפריקה למרות הסנקציות, ולא לעובדה שאין לישראל ידידים רבים בעולם, כך שהיא אינה רשאית להיות בררנית בבחירת שותפותיה. כולם ציינו, כמובן, שהם מתנגדים למדיניות האפרטהייד. במשרד החוץ הקמנו מחלקה מיוחדת לענייני דרום אפריקה, ובראשה עמד מי שכיהן כיועצי המדיני, ד"ר אלון ליאל. בדקנו החלטות של מדינות רבות אחרות ושבתי אל הקבינט עם הצעת החלטה שכללה הודאה ישראלית בכך שלא כיבדה עד כה את הסנקציות הביטחוניות. ראש הממשלה דאז, יצחק שמיר, הבין את הצורך בהטלת סנקציות ישראלית, והביא להחלטה שלפיה אעמוד בראש ועדה בין-משרדית להחלטה על אופי הסנקציות. ראש המוסד דאז, יחיאל אדמוני, ביקש לשכנע אותי כי מדובר בהחלטה מסוכנת, משום שהמיעוט הלבן לא יוותר לעולם על השלטון בארצו; אם יוותר, יהיה צפוי לטבח. הוא הוסיף כי האנשים הללו לא יסלחו לנו על כך שהפנינו להם עורף. והנה, הם סלחו. בספטמבר 1987 שישה שרים תמכו בהצעה בנוגע לסנקציות כלכליות ותרבותיות, בנוגע לצמצום מספר האישורים לביקורי פקידים ישראלים בדרום אפריקה ועוד. היתה זו אחת מאותן החלטות אשר הוכיחו כי שיקול מוסרי ביחסים בינלאומיים עשוי להיות הדבר הנכון ביותר מבחינה פרגמטית. שבע שנים לאחר מכן הוקמה ממשלה חדשה בדרום אפריקה, ונלסון מנדלה נבחר לנשיא. כשסיים את תפקידו, הגיע לביקור בישראל ואמר שהסנקציות של אז הן אלו שאיפשרו את המשך היחסים עם ישראל.