עידן הסייבר: איך היו משתנות המלחמות | ישראל היום

עידן הסייבר: איך היו משתנות המלחמות

בשבוע שעבר ציינו 45 שנה למלחמת ששת הימים ו-30 שנה למלחמת לבנון הראשונה. היום, בעידן שבו פעולות התקפיות מתבצעות בין מדינות כמעשה שבשיגרה באמצעות מחשבים, ללא כל הכרזה רשמית על מלחמה או על הפעלת כוח צבאי, ולרוב ללא ידיעת האזרחים (בניגוד גמור לשתי המלחמות הללו), מסקרן יהיה להשתעשע בתרגיל מחשבתי של "מה היה קורה אילו..."

נשים לרגע בצד את כל שאר המרכיבים ונצעיד טכנולוגית את המדינה והאזור קדימה, אך ורק בהיבטי מחשוב ואינטרנט. כיצד היו המלחמות האלה מתנהלות בעידן האינטרנט, הרשתות החברתיות והתולעים למיניהן-

במלחמה פיזית בין מדינות, כמו שהיינו עדים לה במלחמת ששת הימים, ייתכן שעידן הלוחמה המקוונת היה יכול להפחית משמעותית את הצורך בלחימה. אם מדינות האזור היו עושות שימוש בטכנולוגיה צבאית מתקדמת יותר, מבוססת מחשבים, ייתכן שהיה אפשר לשבש מערכות שליטה ובקרה קריטיות ומערכות נשק מתקדמות של האויב באופן שעשוי היה לייתר חלק מהפעילות הצבאית הפיזית.

גם מלחמת לבנון הראשונה, שהתנהלה ברובה מול אש"ף, קרוב לוודאי שהיתה מתנהלת אחרת בעידן המידע, שבו השימוש במחשבים רב והתלות בהם גדלה והולכת. לצד יכולות משופרות של שיבוש פעילות תקשורתית ואיסוף מודיעיני על מערכות מבוססות מחשב, ראוי לזכור את היכולת של האקר סעודי צעיר לגנוב את פרטיהם של מאות אלפי ישראלים ולתהות כיצד ארגוני טרור יכולים לפגוע בעיתות שיגרה וחירום בתשתיות מדינה.

האינטרנט ורשתות המחשב המתקדמות יכולים לשמש כלי מהיר, זמין ורחב תפוצה לאיסוף מידע מודיעיני על האויב, לצד ערוץ לקבלת מידע חדשותי על אודות המתרחש, ועל ידי כך לטייב את תמונת המלחמה ולשפר את השליטה ואת תהליך קבלת ההחלטות.

האינטרנט הוא כלי לאיסוף מידע, לקבלתו ולהעברתו. אמצעי מדיה זה יכול לשמש כלי משופר בידי השלטון להעביר לאזרחי המדינה מידע מדויק בזמן אמת. מצד אחר, בשל זמינותו של האינטרנט גלי מחאה כמו אלה שנוצרו במהלך מלחמת לבנון הראשונה, היו מתנהלים אחרת בעידן המקוון. אם נבחן את אירועי מחאת קיץ 2011 בישראל, אפשר לראות את חשיבותו הרבה של האינטרנט כבמה ליצירת אירועי מחאה פיזיים, אך גם את חשיבות הפרט והצורך ביציאתו של האדם הבודד להפגנות שאליהן הוא מוזמן באמצעות הפייסבוק.

המסקנה היא שלא מן הנמנע כי המלחמות הללו, אשר יום השנה להן צוין בשבוע שעבר, היו מתנהלות היום אחרת, לטוב ולרע. ואולם בבסיסן עומד האדם, שמפעיל את המערכות הרגישות; אוסף מידע מודיעיני וחושף מידע רגיש ברשתות החברתיות, והוא אשר יוצר מחאות מקוונות - אך ללא נוכחותו הפיזית בהן, יהיו אלה מחאות כורסה ולא יותר.

הכותב הוא ד"ר למזרח תיכון, מרצה במרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו