המושג "חוסן לאומי" הפך זה מכבר לנושא מחקרי באוניברסיטאות ובקרב מקבלי החלטות בכל העולם. השאלה מה מחזק את החוסן הלאומי הפכה מסוגיה אקדמית לנושא מעשי. הפסיכולוגים, ובעיקר אלה העוסקים בפסיכולוגיה פוליטית, חוקרים תכונות אנוש המאפשרות התמודדות עם מצבי לחץ והתאוששות ממכות וממפגעים. אנשי מדע המדינה מחפשים את התשובות בתחומים של גיאופוליטיקה, הנהגה פוליטית, טיב השלטון ויחסם של האזרחים לאיומים הלאומיים העומדים על הפרק. במדינת ישראל, לעומת זאת, התגלתה המצאה חדשה שהיא תכלית החוסן הלאומי הישראלי החדש: ההתמגנות. לא עוד חוסן חברתי פסיכולוגי, לא עוד התנהלות גיאופוליטית זו או אחרת, וגם טיב השלטון אינו רלוונטי עוד. ההתמגנות - זוהי ההמצאה החדשה שתקפה בפני כל התקפה. נגד איומי הטרור הפלשתיני הוקמה גדר החוצצת בינינו לבינם. הנוסעים בכביש 6 לא יראו את הסכנה, לא יידעו על קיומה, והחיים יתנהלו כסדרם. הנוסעים בכביש 443 בחלקים הסמוכים לקלנדיה ולעטרות מוכנסים לדרך המוקפת משני צידיה בחומות בטון, וכך הם פטורים מן הידיעה שמן העבר השני של הקיר מסתתר לו כפר עוין. כביש המנהרות בואכה בית ג'אלא מוסתר בקשתות בטון, ובעיות הביטחון נפתרו להן. בימים אלו פסע החוסן הלאומי הישראלי צעד קדימה. לוחמי ההגנה האווירית מפעילים באומץ את כיפת ברזל. המילה האחרונה בתחום היא מיגון מתוחכם. ולמי שטרם הבין את מקומה של הכיפה המתכתית בחוסן הלאומי בא ההסבר הביטחוני המלומד: בעזרתה של כיפת ברזל יכולה ישראל לשאת סבבים נוספים של מתקפות מעזה. גדולתו של החוסן הלאומי בעת החדשה מעוררת התפעלות. לא עוד ישראל נטולת החוסן שרקטות על בתי תושביה הן מעשה שלא יעלה על הדעת. בזכות המיגון ישראל עלתה כיתה ואנו כבר יכולים לשאת עינינו בגאווה לסבב הבא. אי שם בעבר, כשהיינו שבריריים וחסרי חוסן, חשבנו שלא יעלה על הדעת שמישהו מאויבינו יטווח את תושבי קריית שמונה, ואף יצאנו למלחמה כדי למנוע זאת. כיום אנו מחוסנים, ובמקום לתבוע - כמו שאר מדינות העולם נטולות החוסן - שלא יתקיים ירי על תושבינו, המצאנו את הפטנט העולמי שיאפשר לאויבינו לקיים סבב נוסף. השאלה היא אם ישראל מוכנה לצאת מן המיגון כדי להגן על ריבונותה. האם האזרחים מוכנים לעמוד מן העבר האחר של קיר הבטון כדי להגן על מדינתם? רק תשובה חיובית נושאת בחובה את החוסן הלאומי האמיתי. כל תשובה אחרת תכניס אותנו לממ"דים בהמתנה לסבב הבא, שעם הרבה מזל יאפשר לנו לשרוד לקראת הסבב שאחריו. הכותב הוא מרצה במרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון