אבו מאזן רוכב על גב הנמר

לקראת המפגש שייערך היום בין אבו מאזן לבין חאלד משעל במצרים הבוערת, עבד הדמיון המדיני במלוא הקיטור. נאמר כי הממשלה המשותפת לפת"ח ולחמאס תמוקם ברצועת עזה וכי סלאם פיאד יחדל לעמוד בראשה. זה מתכון לכישלון ידוע מראש, ומייד יצאו מרמאללה הכחשות. אבו מאזן לא נסע לקהיר כדי להתאבד.

עדיין פרשנים אמריקנים וישראלים נוטים להעריך כי אבו מאזן משחק את הקלף של חמאס כדי להאיץ בישראל לחדש את המשא ומתן המדיני בתנאים שהציב לה בשנתיים האחרונות. אין לו עניין בשותפות עם חמאס. פרשנות זו נטולת הוכחה מוצקת, וגם אם יש בה ממש היא עלולה לאכזב את הנהגת הפת"ח. זה גורלו של מי שבוחר לרכוב על גב הנמר.

צירוף חמאס לממשלה הפלשתינית יחזק בארה"ב ובישראל את מי שנוטים לא להעביר לרשות הפלשתינית את הכספים שישראל גובה בעבורה. בלי סכומים אלה אין בכוחם של אבו מאזן ופיאד לקיים את ממשלם, הרפה בלאו-הכי.

ארה"ב מאוכזבת מהמהלך הישראלי שבלם את העברת הכספים לרשות הפלשתינית. הן מפני שהכסף שייך לפלשתינים, הן מפני שאין להם קיום בלעדיו. חבל שכל מי מהשרים שתמך בהחרמת הכסף (אפילו רק זמנית) לא הביא בחשבון כי בהיעדר ממשלת אחדות פלשתינית יחזור הקוורטט ללחוץ על ישראל ביתר שאת, ולא יהיה בכוחה להתמיד בהחלטה אלא היא תיאלץ לפתוח את ארנקה.

בארץ מתרוצצות שתי אסכולות. האחת טוענת כי כדור האש הפוקד את מצרים וסוריה ומאיים גם על היציבות בירדן, צריך היה לעודד את ישראל לחדש את המשא ומתן עם הפלשתינים אפילו במחיר של ויתורים סמליים נוספים כהפסקת הבנייה בהתנחלויות לתקופה קצרה ובאורח חד-צדדי, והאחרת שבתנאי אי היציבות השוררים באזור שום מחווה לא תותיר את רישומה, וחבל לבזבז ולהחמיץ.

ההיגיון שטען כי אי אפשר להמשיך לאורך זמן במצב הקיים, נותר בעינו. הוא היה סיבה טובה לביקורת על הממשלה לא רק מפי האופוזיציה אלא גם מתוך משכנה של הקואליציה, ואפילו ממיעוט מתון בליכוד. רק שהאירועים במדינות השכנות מציבים סימן שאלה אפילו מעל לכל ההנחות המדיניות.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו