בסופו של יום, ובמידה רבה בתחילתה של ישיבה, קראה דורית ביניש את פסק הדין הנכון מכולם: באווירה הציבורית העכורה שליוותה את מהומת מינוי השופטים החדשים לעליון אי אפשר לקבל החלטה ראויה. זה לא עניין לימין ולשמאל, לשופטים שנתמכו בפוליטיקאים ואנשי שדולה, לוביסטים, אלה או אחרים. הכלל הפסיכולוגי הבסיסי שלא ראוי לקבל החלטה תחת לחץ וכעס ותבהלה, חל על מקרה זה. כל המועמדים נשואי פנים וראויים, אך לא עתה. במשך יום אתמול נרקמו עיסקות - "דילים" בעגה השגורה עתה בעברית - לרוב. דבורה ברלינר? - ראויה; ומנחם (מני) מזוז, ששמו טרם נכלל ברשימת המועמדים - ראוי; וצבי זילברטל - ראוי; ונעם סולברג - ראוי אם כי מעורר מחלוקת. לא בגלל אישיותו, ולא בגלל פסיקותיו המצרות מאוד את חופש העיתונות עד כדי ניסיון להנחות כיצד יש להגיש חומר לפרסום, אלא מפני שבעיני פוליטיקאים מימין בחירתו לעליון היתה בבחינת "ייקוב הדין את ההר", ואולי דווקא גישה זו פגעה בו בדין. הוא אינו פסול מראש, גם את תפיסתו לגבי חופש העיתונות וזכות הציבור לדעת אינה נראית לעמיתיי ולי; ואינו פסול, חלילה, בהיותו אחד מן "האחים הכתומים" והערכיים; ואין סיבה להטיל ספק בהמלצתה של נשיאת המחוזי בירושלים מוסיה ארד לבחור בו בעבר כיועץ משפטי לממשלה. הוא פסול (זמנית) על פי הכלל של "אמור לי מי חבריך - ואומר לך מי אתה". על פי הכלל של אמור לי מי ממליץ עליך, ואם הם פוליטיקאים כה רבים - שוב אומר לך מי אתה. לא פוליטיקאים מימין או משמאל אלא פוליטיקאים בכלל. לפי הכלל ש"תפסת מרובה - לא תפסת". נחוצה לו עתה תקופת צינון. ביניש לא גוללה את משנתה במלואה. היה עליה לומר ליעקב נאמן ולגלעד ארדן ולדוד רותם ולאורי אריאל שבג"ץ צריך פסק זמן מתחבולותיהם. הם נושפים בעורפו, הם שוחקים את תדמיתו בעולם ומפגעים בנכס רב אור של ישראל בעולם כולו. נכס שעוצמתו המוסרית שבה והתגלתה לפני שבוע, כאשר שופטי העליון אישרו את גזר הדין שנקבע למשה קצב בערכאה הראשונה בראשות ג'ורג' קרא, שהוא מומחה למשפט פלילי (למה לא יוסיפו את שמו למועמדים לאחר פרישת שופט הפלילים המובהק אדמונד לוי-). הכרעתה של ביניש אתמול היא רק החלטת ביניים, כפי שהיא נקראת במילון המשפטי. אפשר שייבחרו ארבעה. אפשר גם שנאמן יתמרן להכריע למען מועמדיו בלבד לאחר פרישת הנשיאה ב-1 במארס. אם כך תוכל ביניש לומר לעצמה כי שמרה, לפחות, על ניקיון דעתה.