בסוף השבוע שעבר הוזמנתי להרצות בז'נבה מטעם ארגון קרן היסוד בפני צעירים יהודים מרחבי אירופה, שהתכנסו לסוף שבוע שמטרתו גיוס כספים למען ישראל. אחד המשתתפים, נדב, התנצל על השאלה הפרובוקטיבית שהיפנה אלי ושאל: "מי הסמיך את התקשורת הישראלית לקבוע אם לישראל יכולת לתקוף באיראן-". גם שר החוץ הגרמני סבר אתמול כי הדיון סביב תקיפה באיראן רק מחזק את ההנהגה בטהרן. ואכן, אולי בסופו של דבר הרעיון של שיח ציבורי הוא לא כזה גאוני. הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית צפויה לפרסם ביממה הקרובה את הדו"ח המפליל שלה על הגרעין האיראני. עד אז נמשיך לחיות מהדלפות ומהצהרות. רוסיה כיכבה אתמול בשתי החזיתות: מדען רוסי, כך למדנו, סייע לאיראנים להשיג מידע קריטי ליצירת פצצה, ואילו שר החוץ הרוסי (לברוב) התריע אתמול מפני התקפה. מוסקבה, כמו בעבר, לא מאמינה בדמעות. גם בייג'ין לא. על פי התנהלותן עד עתה, ניתן להסיק כי מבחינתן לעזאזל הגרעין - העיקר הנפט! 193 מדינות חברות באו"ם, עם כל הכבוד לאונסק"ו. כל אחת והאינטרסים שלה. לסין ולרוסיה יש סדרי עדיפויות שונים. הסינים, לדוגמה, מחוברים לנפט האיראני כמו חולה כליות לדיאליזה. הקפיטליסטים המודרניים מבייג'ין רק רואים צמיחה. מספיק שאיראן תאיים - במקרה של התקפה - בסגירת מיצר הורמוז, אשר דרכו עוברות 17 מיליון חביות נפט ביום, כדי שהסינים יטיפו לאופציה אחת בלבד - הדיפלומטית. המשבר האיראני שבדרך מחבר בין סין לרוסיה מול וושינגטון. משהו באמת השתנה בעולמנו- לפני כעשרה ימים החל בישראל ה"פסטיבל התקשורתי" סביב האופציה הצבאית נגד איראן. בינתיים דיפלומטים עובדים שעות נוספות. בסין וברוסיה פועלים לחידוש השיחות בין איראן למעצמות. בוושינגטון עמלים על סבב סנקציות חמישי. התקשורת דילגה ישר לאופציה הצבאית. קל לנחש כי טהרן מצידה תמשיך במירוץ לפצצה, כך שבאופן סופי היא תשלוט על המפרץ הפרסי - לא הערבי. אתמול פורסם כי הגרעין האיראני חיסל בישראל את דוקטרינת בגין, שדגלה במניעה בכל מחיר של התחמשות גרעינית של אויביה. בעקבות "מבצע תמוז" (יוני 1981) גינה העולם בחריפות - כולל התקשורת הנאורה ב"ניו יורק טיימס" - את התוקפנות הישראלית כאילו היתה לא יותר מ"מעשה אלים, חסר הצדקה ובעל הישגים לטווח קצר בלבד". לפחות אז, להבדיל מהיום, באו הגינויים אחרי מעשה.
לעזאזל הגרעין - העיקר הנפט
בועז ביסמוט
כיהן כעורך הראשי של "ישראל היום" מ-2017 ועד ינואר 2022. החל את דרכו העיתונאית ב-1983 בעיתון מעריב ככתב ספורט, ובתפקידי כתיבה ועריכה במדור הכלכלה. בהמשך שימש שליח מעריב בפריז. בשנים 2004-1990 היה שליח ידיעות אחרונות בפריז. ב-2008 הצטרף ל"ישראל היום", ושימש עורך חדשות החוץ ופרשן. במהלך השנים דיווח ממדינות רבות שעימן אין לישראל יחסים דיפלומטיים, ובהן איראן, סוריה, תוניסיה, לוב, תימן ועיראק. ב-1993 ביקר ברפובליקה האסלאמית של איראן, והיה לעיתונאי הישראלי הראשון שביקר במדינה מאז ההפיכה ב-1979. במהלך ביקורו בעיראק ב-2003, נעצר על ידי הכוחות האמריקניים בחשד לריגול, והוא הוחזק במעצר. כיהן כשגריר ישראל במאוריטניה בשנים 2008-2004. ב-2012 יצא ספרו "עובר כל גבול", העוסק בביקוריו במדינות מוסלמיות ובמפגשיו עם מנהיגיהן. בעל שני תוארי מוסמך מאוניברסיטת סורבון שבפריז. נשוי בשלישית ואב לארבעה. אוהד שרוף של ליברפול.