שרוף על ליברפול | ישראל היום

שרוף על ליברפול

בגלל אותו הפסד ביתי לארסנל ב-1989, שבו הלכה האליפות, נטלתי את כדור הוואליום הראשון והאחרון שלי. לאחר הניצחון בליגת האלופות ב-2005 אחרי הפיגור 3:0 במחצית (מילאן), מצאתי פתאום דמיון פיזי בין בתי הקטנה המתוקה לסטיבן ג'רארד (באמת). מזל שרעייתי איימה לעזוב את הבית, דבר שגרם לי להבין שהבת שלי יפה פי מיליון. לפחות.

אבל בשנים האחרונות חיי הפכו לסיוט, כשהעונה המשחקים הפכו לקשים והניצחונות בליגה לנדירים. האהדה לקבוצה הפכה פתאום לקללה. לייסורים של ממש. ביום חמישי האחרון, למשל, לא נרדמתי כל הלילה בגלל ההדחה האכזרית מהליגה האירופית - יש לי עדים.

אתמול נרשמה היסטוריה אישית ולא מחמיאה: בפעם הראשונה, מאז שהייתי ילד, ייחלתי להפסד של ליברפול במשחק נגד צ'לסי. צריך להבין, כי בעונה השחורה ביותר מאז שאני אוהד את ליברפול, אליפות של שנואת נפשנו מנצ'סטר יונייטד היתה כבר קשה מנשוא. אחרי הכל זו היתה יכולה להיות אליפותה ה-19 - פעם אחת יותר מאיתנו. אילו ניצחה אתמול ליברפול את המשחק, ייתכן מאוד שאני וקבוצתי האהודה, זה כמעט 40 שנה, היינו מתגרשים.

תודה לך ג'רארד, תודה לך דרוגבה, תודה לך למפארד, תודה לך צ'לסי: הצלתם אתמול זוגיות נפלאה.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו