התרגשות וחיל אחזו בציבור החרדי. חברי מועצות הרבנים שלהם נפגשו על בימה אחת בבני ברק. מה שגרם להם חוק השוויון בנטל שונה מכל מה שידעו בשנים האחרונות. רבניהם ביחד, ואפילו הרשו למזרחי מש"ס לשבת בחברתם כשווה בין שווים.
הם נתנו את האות להפגנת המיליון, כלשונם, ובחרו כצפוי ביום ז' באדר, הוא תאריך לידתו ומותו של משה רבנו. כל זאת על מה ולמה? הרי הם עצמם יודעים לומר כי "היה לא תהיה" והסנקציות הפליליות נגד תלמידי הישיבה המשתמטים לא יופעלו. גם נמצא להם תנא דמסייע (ומפתיע), רב סרן במילואים אורי אריאל, שהוא שר בממשלה התומכת בהצעת החוק, אבל הרגיע כי איש מתלמידי הישיבה לא יילקח מדפי הגמרא להגן על המדינה.
אך הישראלי המצוי שרוי במבוכה, תועה בדרכי החוק שעיבדה הוועדה בראשות איילת שקד. בעוד הרבנים החרדים מכינים הפגנה נזעמת כנגד מה שלדבריהם אינו מאיים עליהם - השמאל החילוני, שהגיוס לצה"ל לא עמד בראש דאגותיו, אימץ נוסחה כי הכל בבחינת אחיזת עיניים. זהבה גלאון הכריזה עליו כמו על "ישראבלוף". אם כן, מדוע אינם פעילים במאמץ לכונן כאן ועכשיו חוק של שוויון ממשי - כל בן 18 אל הדגל?
ומה קורה בישיבות ההסדר, שם רוממות הביטחון בפי הרבנים והמחנכים, אבל אינם מוכנים כי ישרתו כבני דורם אלא רק 17 חודשים. גאוותם שהלימוד במוסדותיהם מלווה בתהיות ובשאלות ובמחלוקות, והכיצד אין מי שקם לשאול אם "ללמד את בני ישראל קשת" אינו פרק בתורה הקדושה?
אך החילונים שכה תוקפים את לוחמי ההסדר אינם מוכנים לתרום מצידם את הוויתור על הצד האחר של אותה משוואה - השירות בנח"ל. מדוע לא לישיבת ההסדר וכן לקיבוץ בהעסקת בני גיל הגיוס?
ומעל לכל אלה תמה האזרח המצוי על עמדת מערכת הביטחון. לא נשכחה הקטטה הפומבית בין משה (בוגי) יעלון לבין יוחנן פלסנר. שר הביטחון אולי תמך בהצעת החוק, אך עתה הגיע הרמטכ"ל בני גנץ ובנימוסיו הטובים הסביר כי צה"ל אינו מרוצה מאף לא אחד מהסעיפים שאושרו. כל מפלגה סחבה את השמיכה לעצמה, ואין מי שידאג לכסות את צה"ל.
ברור שכדי לעשות צדק נחוץ גיוס מלא כאן ועכשיו ואחיד; וכדי לצמצם את האפליה השוררת לרעת החיילים ולטובת חובשי הספסל בבית המדרש נחוץ היה להחמיר איתם יותר מהפשרה אשר הושגה בוועדת שקד. אך נראה כי עתה אי אפשר לפרום את החבילה שנתפרה בחוטים גסים. ייתכן שתתרום לצמצום חוסר השוויון, וייתכן כי היא אכן אחיזת עיניים מתוצרת הקואליציה והחרדים גם יחד.
כדי לדעת מה מבשר החוק בפועל יש לאפשר לו לצאת לדרך ולהמתין ולעקוב. בינתיים כולם יביעו חוסר שביעות רצון סותרת.