השוויון בנטל הולך ונשחק

השוויון בנטל הגיוס לצה"ל הולך ונשחק מוועדה לוועדה, מדיון לדיון. תחילת התהליך בוויכוח הסוער בין משה (בוגי) יעלון לבין יוחנן פלסנר, והמשכו בוועדות בראשות יעקב פרי ואיילת שקד. 

אתמול חזרה שקד על ניסוח שהוטבע כאן לפני זמן מה, שלא מדובר עוד בשוויון בנטל אלא בצמצום האפליה של חיילים חילונים ודתיים בהשוואה לתלמידי ישיבות חרדיות.

השחיקה נגרמה בשל מאבקי כוח. החרדים וש"ס התנגדו. הבית היהודי עשתה עם הח"כים החרדים עיסקה שאינה תואמת את מי שרוממות הפטריוטיזם בגרונה. 

העדפה לתלמידי ישיבות ההסדר תמורת ויתורים נוספים לבני הישיבות. הליכוד נאלם. יש עתיד תובעת, אבל לא ברור על מה היא מוכנה להתפשר ומה מבחינתה ייהרג ואל יעבור. סיעות העבודה (לבד מעומר ברלב) והתנועה (לבד מאלעזר שטרן) אינן מובנות לעצמן ולחבריהן, ובוודאי לא לציבור הרחב.

גם לא מובן מה רוצה מערכת הביטחון. לוחמות תמורת קיצור השירות לחיילים? קיצור השירות דווקא לג'ובניקים ולא ללוחמים? והרי זה יוריד עוד יותר את המוטיבציה לשרת ביחידות קרביות. אם שתי תקופות שירות כי אז להפך. האם צה"ל דוגל עדיין בסיסמה כי "אחי - להיות קרבי זה הכי?"

כל אלה תרמו לשחיקה במגמה השוויונית של חוק הגיוס החדש, אך יותר מכל גרם לכך דווקא מניע חיובי. רבים במערכת הפוליטית, ללא הבדל מפלגה וקואליציה או אופוזיציה, ובציבור בכללו העדיפו את ההידברות והפשרה ודרכי הנועם על פני חוק אשר ינחת על ראש החרדים בצורת גרזן פלילי. הם הורגלו להוויה של השתמטות, וכל מי שאינו נוקט מדיניות של "ייקוב הדין את ההר", מוכן להשלים עם תיקון העדפתם בהדרגה. מבחינה זו אין כל רע בהגדרה של שקד.

רק שההתנהלות הקמצנית, הקרתנית וצרת העין העמידה את בעלי הרצון הטוב במצב מוזר. הכיצד זה שאנשי הבית היהודי מתעלמים מכל הצרכים המיוחדים של ההתנחלויות המסתעפות ברחבי יהודה ובשומרון כאשר מדובר בהארכת השירות של החיילים מישיבות ההסדר מ־16 חודשים ל־24? ומדוע תרומת הבית היהודי כה דלה שסיעתה מוכנה להוסיף לשירות הצבאי של יקיריה הצעירים חודש אחד בלבד? 36:17 - זה היחס בין צנחן חילוני לבין מי שבא מישיבת הסדר? והם חיים עם מצפונם בשלום?

אלא מה? כיוון שאינם מעזים לומר לתלמידי הישיבות החרדיות כי עליהם לחדול מההשתמטות ולשרת בצה"ל - נאלצים מנהיגי הבית היהודי לצמצם את הפער בשכונותיהם על ידי כיווץ השירות של לוחמי ההסדר כדי 17 חודשים בלבד.

ההצבעות בעניין זה יימשכו עוד שלושה שבועות. אבל אם יוסיפו הדיונים להיראות בציבור כבזאר טורקי או כשוק פרסי, כי אז גם בעלי הרצון הטוב ימאסו בניסיון להגיע להסכם על דעת כל הצדדים, ויחזרו לנוסחה הבסיסית: שוויון בנטל. שוויון אריתמטי מדויק.   

ומה אתם חושבים? טקבקו לנו!

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו