כמה סמלי שאת השבוע המתוח בענייני חרדים־מדינה חתמה הסצנה התיאטרלית, שבה נראים חרדים מרקדים ומקפצים מתחת לגשר המיתרים בירושלים, בזמן שהמכת"זית המשטרתית מתיזה עליהם מים. כך בדיוק נראה השבוע הזה - הצגה אחת גדולה.
וכמו בהצגות, את השבוע הזה צריך לחלק למערכות. אמנם יש מי שמנסה להראות שבין החלטת בג"ץ להפגנות אתמול יש קשר הדוק, אך מאחורי הקלעים מדובר במאבקים שונים, באינטרסים סמויים, אך בעיקר במסמוס של הדבר הכי חשוב - השוויון בנטל. ההפגנות אתמול כלל לא יועדו לחילונים או למחוקקי חוק הגיוס. מדובר במאבק פנים־חרדי ארוך: הפלג הירושלמי של הרב שמואל אויערבך נמצא מאז פטירתו של הרב אלישיב ז"ל במאבק נגד הפלג המרכזי בראשות הרב שטיינמן ומנסה לכפות על הציבור החרדי את דרכו המיליטנטית. הפלג הירושלמי מנסה להתוות את דרכו בכל דרך. השבוע ניסו שם לטעון על קיומן של קלטות, שבהן "התגלה" כי אנשי הרב שטיינמן מנהלים מגעים שקטים עם הצבא, ולכן היה חשוב לאנשי הפלג הירושלמי "לשבור את הכלים" סביב סוגיית הגיוס, לצאת להפגין ולצווח סיסמאות על מרי אזרחי ועל אברכים מתאבדים ושלל קשקושים לא רלוונטיים. הכל על מנת לנסות לזכות בעוד חשיפה ולהפגין את כוחם, בתקווה שהציבור החרדי יתאגד סביבם.
דווקא המערכה הראשונה בעקבות החלטת בג"ץ היא החשובה והמסוכנת יותר. בג"ץ בוודאי לא התכוון לכך, אך יצר ברית חדשה: בנט־לפיד אאוט, לפיד־החרדים אין. לפיד ביקש לגרוף עוד כמה מנדטים בנושא "הטיפול האגרסיבי בחרדים" על ידי עצירת קצבאות, ואילו החרדים ביקשו לצעוק: "געוואלד, רודפים אותנו". כך גם באשר לדיון הציבורי סביב הסנקציות הכלכליות או הפליליות.
המילים המפוצצות הללו נועדו בסך הכל להסיט את האש ממה שמתרחש באמת מאחורי הקלעים: ניסוח חוק שוויון בנטל, שכל קשר בינו לבין שוויון אפילו אינו מקרי. החוק החדש צפוי לתת לחרדים פטור מלא מגיוס למשך ארבע שנים, יעדים נוחים לעמוד בהם וסנקציות, שחלקן בכלל מורכבות מהרבה יותר גזר מאשר מקל. אפילו יו"ר הוועדה, ח"כ איילת שקד, אומרת בפה מלא כי החוק נועד לאפשר לחרדים תעסוקה. בימים הקרובים ההצגה תימשך - הפגנות נוספות יתקיימו, הפוליטיקאים יתעקשו על סעיפים כאלה או אחרים. שוויון בנטל? אפילו לא קרוב.