גאון ונדיב ואכזר

משחר ילדותי הערצתיו. יחידת ה־101 הוקמה חודשים ספורים לאחר הולדתי, ועל סיפורי הגבורה שלה גדלתי. הוא היה הצבר שכולנו רצינו להיות - שורשי, אמיץ לב, מהיר החלטה, בטוח בעצמו, ציני, יודע ספר. היו לו התכונות הנדרשות ליהודי החדש, כפי שטבע אותן זאב ז'בוטינסקי. גאון ונדיב ואכזר.

אמרתי לו את כל זה כשהגעתי לראיין אותו מטעם הירחון "בארץ ישראל" של הליכוד. זה היה בראשית שנות ה־90, שעה שהותקף על האגרסיביות שבה כשר השיכון והבינוי רמס את הביורוקרטיה ואת הביורוקרטים עם אישורי בנייה בלתי מבוקרים ועם השקעה אדירה של כספי מדינה ברכישת רבבות קרוואנים, כדי להכיל את גלי העלייה הבלתי צפויים בהיקפם מבריה"מ המפוררת.

"הערצה?", הוא אמר וציחקק במבוכה השרונית המוכרת לכל מי שזכה להיות בסביבתו, "לא צריך להגזים". הוא השפיל את עיניו. קולו היה רך משציפיתי. 

"בקשר לקרוואנים האלה", אמר, "אני רוצה לספר לך משהו. יש פה בעיה גדולה שצריך לפתור, ואתה יודע את התשובה. אתה יודע מה צריך לעשות, ואין זמן". "תראי", הוא אמר והתבונן באצבעות ידיו החבוקות על השולחן, "זה כמו בפעולות שעשינו אז, ב־101. אתה נשלח למשימה, אומרים לך מהי ואתה צריך למצוא את הדרך. ואתה נמצא עם האנשים כבר עמוק בשטח. ומאחור, אלה ששלחו אותך למשימה, רוצים לדעת מה קורה. והם שואלים בקשר איפה אתם ומה בדיוק אתה עושה. ואתה כבר רואה את הדרך, ואתה יודע שאתה עושה את הדבר הנכון, אבל עכשיו זה לא הזמן לדיבורים. עכשיו צריך לעשות. וצריך לשמור על השקט. וצריך להתקדם במהירות ולבצע את המשימה. את ההסברים יהיה זמן לתת אחר כך. אז אולי הם יכעסו קצת, אבל המשימה בוצעה. ואתה עשית את מה שצריך לעשות בשביל עם ישראל. את מבינה?"

זו היתה תמצית תפיסת עולמו. ממש כמו המילה "קדימה". אדם צריך לעשות מה שאדם צריך לעשות. זה ש"הם" לא תמיד מבינים, לא יעצור בעדו. מי שמבין את זה יכול להבין את כל מה שעשה בחייו: פעולת התגמול האכזרית בקיבייה (אוקטובר 1953) וקרבות הגבורה באום כתף ובאבו עגילה במהלך מלחמת ששת הימים (יוני 1967), החציה הנועזת של התעלה (אוקטובר 1973), שהפכה את פניה של מלחמת יום הדין, ומלחמת לבנון. והקמת עוד ועוד "אלוני מורה", וכן, גם עקירת היישובים במסגרת תוכנית ההתנתקות ב־2005.  

הוא הסעיר את חיינו. הערצנו אותו. הוא היה דוד בן ישי. אריק מלך ישראל. אהבנו אותו. כעסנו עליו. הוא שבר את ליבנו. לא יכולנו להיות אדישים כלפיו. הוא סמל העוז שבו בורכנו, ובדרכו האחרונה נברכו בשלום.

יש לכם מה לומר בנושא? שתפו אותנו!

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו