"לך כשאנשים שואלים למה אתה הולך, ולא כשהם תוהים למה אתה לא הולך. ג'סינדה ארדרן נקטה כלל זה, ואנחנו צריכים יותר אנשים כמוה" - כך הגיב אתמול אחד המחוקקים ההודים הבכירים להודעת הפרישה של ראשת ממשלת ניו זילנד, ודומה שבאמירתו שיקף את ההפתעה מהחלטתה ואת מעמדה כמנהיגה מסוג חדש, בארצה ובעולם כולו.
ארדרן (42) הודיעה על פרישתה כשהיא דווקא בשיא הקריירה הפוליטית שלה. "הנהגת מדינה היא התפקיד המרומם ביותר שאפשר לבקש, אך גם המאתגר מכל", הסבירה ארדרן, שתפרוש ב־7 בפברואר. "אינך יכולה ואינך צריכה לעשות אותו אם אין לך מכל דלק מלא, ועוד קצת רזרבה עבור האתגרים הבלתי צפויים. אין לי יותר דלק במכל. אם אמשיך בתפקיד, אעשה שירות רע לניו זילנד". ואולי בניסיון להקדים תרופה לחיפוש השלדים בארונה, הוסיפה: "הדבר המעניין היחיד שתמצאו הוא שאחרי שש שנים של אתגרים רציניים, אני אנושית".
"אני אנושית"
הספקנים יגידו, ובמידה של צדק, שמאחורי הפרישה יש גם חישוב פוליטי. הצמיחה נמוכה מאוד, האינפלציה הגיעה לשיא של 32 שנה, וממשלתה צוללת בסקרים גם בעקבות הטיפול הכושל בפשיעה. ייתכן שבפרישתה כעת חוסכת ארדרן לעצמה את המפלה בבחירות שמתוכננות באוקטובר. פרשנים בניו זילנד מתחו ביקורת גם על פתאומיות ההודעה, וגם על כך שהיא מותירה מפלגה ללא יורש ברור.
אבל יהיו הקשיים והביקורות אשר יהיו, סביר להניח שבטווח הארוך הם יתגמדו מול הישגי ארדרן והאירועים הסמליים שליוו את כהונתה. ארדרן, שבאה מבית מורמוני ושלפני הקריירה בפוליטיקה היתה בין השאר תקליטנית, הפכה לראשת הממשלה הצעירה בעולם בגיל 37 ולראשת הממשלה השנייה שיולדת במהלך כהונתה, ואף תיזכר כמנהיגה שהביאה את בתה התינוקת לאו"ם.
עם הישגיה נמנה גם ניהול משבר הקורונה. בשלב הראשון של המגיפה, ארדרן הצליחה למעשה למנוע את חדירת הנגיף למדינת האיים במשך שנה וחצי. היא התחייבה כי ניו זילנד תגיע לניטרליות של פליטת פחמן עד שנת 2050, וניהלה מאבק בעוני הילדים. ארדרן גם תמכה בקידום שפת המאורי - ילידי ניו זילנד, והבטיחה שעד 2025 היא תהיה זמינה בכל בתי הספר במדינה. לבתם, ניב, נתנו ארדרן ובן זוגה קלארק גייפורד שם אמצעי מאורי - Te Aroha (מבוטא טיארוהה).
בהודעות שפרסמו אתמול מנהיגים לרגל פרישתה בלטה המילה "אמפתיה". גם הביוגרפיה שלה, שיצאה לאור לפני שנתיים, נקראת "להוביל עם אמפתיה", ודומה שזו התכונה שבלטה יותר מכל בכהונתה. סמלית ביותר היתה בעניין הזה תגובתה לפיגוע בכרייסטצ'רץ', במארס 2019, אז רצח תומך בעליונות לבנה 51 מתפללים מוסלמים. תגובתה של ארדרן לטבח, היחס שגילתה כלפי הקורבנות ואפילו החיג'אב שעטתה בעת הביקור בקהילה שנפגעה, זכו לשבחים ברחבי העולם. אתמול אמר אחד מניצולי הטבח, פריד אחמד: "הקריאה שלה לחמלה אנושית גרמה לי לבכות אז, כשם שהיא גורמת לי לבכות היום". היא עצמה אמרה בעבר בראיון ל"גרדיאן" כי טוב לב ואמפתיה הובילו אותה לפסגה: "אפשר להיות גם חזקה וגם אמפתית".
ר"מ? לא בכל מחיר
ארדרן אינה המנהיגה הראשונה שפורשת: ההיסטוריה, אפילו זו הקרובה, ידעה מנהיגים שהתעייפו. די אם ניזכר אפילו ב"איני יכול עוד" של מנחם בגין, באוגוסט 1983. אך היא עושה זאת בגיל צעיר מאוד, ובניגוד לרוב קודמיה - פורשת כשהיתה יכולה לעשות זאת, ולא כשלא היתה יכולה אלא לפרוש. יהיה מצבה בסקרים אשר יהיה, דומה שנדרשים אומץ וכנות לא מבוטלים כדי להודות שאינך יכול למלא עוד את התפקיד כנדרש, ולא להיאחז בכל מחיר במשרה הרמה. אולי היו אלה האמפתיה וטוב הלב שבאו לעזרתה: הפעם היא הפנתה אותם כלפי עצמה.