הדמוגרפיה מכתיבה את מדיניות ירדן כלפי ישראל

פגישות הגלויות והסמויות המתקיימות בין הדרג המדיני הישראלי לבין מלך ירדן, עבדאללה, עוסקות בסוגיות שבין שתי המדינות, אולם הסוגיה העיקרית היא זו הפלשתינית.

כך בפגישתו האחרונה של שר הביטחון בני גנץ עם מלך ירדן, וכך בפגישות שהציבור לא נחשף אליהן, או שלא מדווח עליהן בתקשורת. כאלה יש לא מעט. כל קשר בין ירושלים לארמון המלוכה עוסק בדרך כזו או אחרת בסוגיה הזו, שכן עד כה ירדן היתה המדינה הערבית היחידה המעורבת באופן ישיר בנעשה בשטחי הרשות.

הקשר בין רמאללה לעמאן קיים כבר עשרות שנים, והשכנה ההאשמית נחשבת בית פתוח והשער של הפלשתינים לכל העולם. הסיבה לכך היא שתחושתו של הפלשתיני בירדן, בייחוד מי שרחוק מלעסוק בפוליטיקה או בביטחון המולדת, היא תחושת ביטחון וחירות.

כל זה המשך למדיניות שהתווה חוסיין מלך ירדן המנוח, שנחשב מי שלקח חסות על הפלשתינים כשפתח בפניהם את שערי הממלכה לעבודה, ללימודים ולמחיה. בירדן חיים כיום כ־12 מיליון בני אדם, ושלושה מיליון מהם הם פליטים מסוריה ומעיראק ומהגרי עבודה מצרים. שיעור האזרחים הפלשתינים מבין האוכלוסייה הירדנית עומד על כ-70 אחוזים.

הנושא הדמוגרפי מדיר שינה מעיניהם של אנשי הממסד בירדן, והנתונים המדויקים נשארים עלומים כמדיניות מכוונת.
בדרך כלל יחסי הפלשתינים עם בית המלוכה היו טובים, אך אירועי ספטמבר השחור והעימות הפלשתיני-ירדני ב-1970 הותירו פצע פתוח.

הדבר מתבטא כיום בעובדה שהפלשתינים אזרחי ירדן אינם מעורבים בפעילות פוליטית המתנגדת לבית המלוכה, ובייחוד לקשריו עם ישראל. הדבר בא לידי ביטוי גם בחוסר ביקורת על כל הסכם ישראלי־ירדני, אם בהקשר של הווקף בירושלים המנוהל על ידי ירדן, ואם בהקשר של הסכמים מסחריים. מדיניות זאת דוחפת את הפלשתינים להתמקד בנעשה בשטחים ובעזה.

במישור האזרחי, הפלשתיני בירדן הוא אזרח שווה זכויות לכל האזרחים, בניגוד למעמד הפלשתינים במדינות כמו לבנון וסוריה. עם זאת, אף שהם נחשבים לרוב אזרחי הממלכה, הייצוג שלהם בפרלמנט מוגבל. עם השנים הקשר הירדני-פלשתיני השתפר, בייחוד בעידן כהונתו של המלך הנוכחי.

הגברת הראשונה של הממלכה, ראניה, היא פלשתינית, ובני משפחתה עדיין חיים ומתגוררים בטול כרם. למשפחה יש אפילו שורשים וקרובי משפחה בישראל. עם זאת, עם פרוץ אירועי האביב הערבי היו מי שהימרו ודחפו להתקוממות בממלכה בניסיון לדחוק את המיעוט הירדני השולט, כך שהפלשתינים יתפסו את השלטון. זאת, בייחוד כאשר כל העת נשמעת הטענה שאין כל השפעה או שילוב של הרוב בממלכה ובמוסדותיה, ובעיקר בממסד הביטחוני.