המתיחות בדרום הקווקז לא שככה מאז מלחמת קרבאך השנייה ב-2020, ובימים אלו, השחקנית שמגבירה את המתיחות - היא איראן. לאחר הניצחון האזרבייג'ני, טורקיה וישראל יכולות היו לחזק את נוכחותן באזור, הודות לברית שלהן עם באקו. אפילו רוסיה, שתיווכה במסגרת הסכם הפסקת האש בין אזרבייג'ן לבין ארמניה, יכולה היתה לאתר את מקומה בסטטוס קוו החדש - כאשר היא עסוקה בהפעלת כוח שמירת השלום בנגורנו-קרבאך. אולם, המגבלות והחובות של כוח זה נותרו לא חד־משמעיות.
על כן, איראן, שנותרה מחוץ לאיזוני הכוח החדשים בדרום הקווקז, מתוסכלת ועצבנית. על אף קריאתו של ארדואן למסגרת בת שש חברות (שכוללת את אנקרה, מוסקבה, באקו, טביליסי, ירבאן וטהרן) ביוני השנה, וכן קריאת השלום של אלייב בגשר חודאאפארין - אשר מקשר בין אזרבייג'ן לבין איראן - אשתקד, הרשויות האיראניות בחרו לגרום למתיחות עם שכנתם מצפון.
השיח האיראני הוא בהחלט חמור. איראן תמכה בארמניה מאז שנות ה-90 (ירבאן הוקירה לאחרונה את הסיוע האיראני) ומעבירה סחורות לישות שנקראת "הרפובליקה של נגורנו-קרבאך", דרך טריטוריה אזרבייג'נית - באופן בלתי חוקי. האזרבייג'נים הגיבו באופן חוקי כאשר עצרו את הנהגים האיראנים עוד בטרם נכנסו לטריטוריה שלהם. אבל טהרן הגיבה בצורה כה חמורה נגד באקו, שלא נותר מקום לדמיון בנוגע לסיבות האמיתיות לכך.
בראש ובראשונה, איראן לא מקבלת את התוצאות של פעולותיה: את תמיכתה בארמניה ואת התכחשותה לסטטוס קוו החדש שמבודד אותה מהסוגיות האזוריות. שנית, איראן מתנגדת ליחסי ישראל וטורקיה עם אזרבייג'ן. האשמות טהרן בנוגע לבסיס ישראלי באזרבייג'ן ממחישות את רמת חוסר הנוכחות והפרנויה שלה. לבסוף, יהיה מי שיחשוב כי רוסיה ניצלה את התגובה האיראנית לצורך קידום הקמת המסגרת של שש מדינות האזור, במקביל להצעה הקודמת של טורקיה. בדרך זו, מוסקבה יכולה ליצור (שוב) איזון כוחות, שאינו בהכרח בטובת באקו ואנקרה.
נקודה אחרונה היא עיתוי התגובה האיראנית. במשך יותר מחודשיים, אזרבייג'ן וטורקיה מנסות לבנות יציבות וביטחון אזוריים, עם הצעת עלה של זית לארמניה. הקריאות מאנקרה ומבאקו, במיוחד מאזרבייג'ן, ממחישות את השאיפה הכנה לשלום וליציבות, על אף זוועות העבר. מעבר לכך, ההתפתחויות האחרונות ביחסי אזרבייג'ן-ישראל מראות לנו כי פתיחת שגרירות אזרבייג'ן בישראל צפויה בקרוב מאוד. בעת שבה איראן אינה שמחה מטיב היחסים הללו, פעולותיה קיצרו את משך ההמתנה הממושכת לחניכת השגרירות. על אף היחסים הקרובים מאז קריסת בריה"מ, אזרבייג'ן טרם פתחה שגרירות בישראל. עם זאת, כפי שההצהרות האחרונות של בכירים אזרבייג'נים מראות, רגע היסטורי לדרום הקווקז ולמזרח התיכון נמצא מעבר לפינה.
איראן עלולה להסתכן בפתיחת מלחמה עם אזרבייג'ן, שזוכה לתמיכה מלאה של ישראל ושל טורקיה. בעת שבה טורקיה מנסה להפיק תועלות ממשחק הכוח, אנחנו לא יכולים להגיד שמוסקבה תאפשר לטהרן מאבק צבאי באזור. על כן, משחקי המלחמה האיראניים מהווים השתקפות של מה שרוסיה עשתה בסמוך לגבול אוקראינה באפריל 2021. אולם, לאיראן אין את האמצעים ואת הכוח שלרוסיה תמיד היו. עם עשרות מיליוני (לפי הערכות שונות) בני קבוצות אתניות טורקיות באיראן, טהרן לא יכולה להסתכן במלחמה נגד אזרבייג'ן וטורקיה.
מכאן מגיעה סוגיה נוספת, שמערבת את ישראל ואת טורקיה. בזמן שאנקרה ובאקו דולקות אחר מטרות מדיניות חוץ דומות ומשותפות, אחד הפערים יוצאי הדופן הוא היחסים עם ישראל. אבל, אם טהרן תמשיך לחרחר מתיחות עם אזרבייג'ן, אין זה בלתי סביר לחשוב כי משרדי ההגנה הישראליים והטורקיים, ואף בכירים נוספים, יפעלו יחד. התקשורת, שכבר קיימת בין שתי המדינות, יכולה לתרום לתהליך הנורמליזציה בין המדינות, בזכות איראן.
הכותב הוא פרשן אינדיפנדנט טורקיה (Independent Türkçe).
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו