כשג'ו ביידן הודיע באפריל על כוונתו לסיים עד סוף החודש את הנוכחות הצבאית באפגניסטן, הוא העריך שיישארו לו אחר כך לפחות עוד שישה חודשים כדי להבטיח יציאה מסודרת של אנשיו לפני שהטאליבן ישתלט על כל המדינה. אבל אתמול, כשלוחמי הארגון נכנסו בשערי הבירה קאבול, כבר נשלחו מסוקים כדי לפנות בבהילות את אחרוני הדיפלומטים האמריקנים מן השגרירות.
לא צריך להתאמץ כדי לחפש סיבות לקריסה המהירה של לוח הזמנים. הודעת הבית הלבן מאפריל על היציאה בסוף אוגוסט סימנה לכולם שהפור נפל. בצבא אפגניסטן, שאומן על ידי ארה"ב, נרשמו גלי עריקות. חלק מהפורשים מיהרו להצטרף למחנה הטאליבן. מחנות צבא ננטשו. פקידים וממלאי תפקידים ברחו ממקומות עבודתם. יותר משלושים המחוזות ברחבי המדינה נפלו בידי הטאליבן בזה אחר זה כמו קוביות דומינו, בלי שום התנגדות.
עוד לפני כן עזב את שולחן הדיונים עבדאללה עבדאללה, נציגו של הנשיא האפגני ל"שיחות השלום" עם הטאליבן בקטאר, ומיהר לחזור לארצו כדי לשכנע את הבוס, אשרף גאני, שהכל נגמר. הוא הפציר בו לפנות לטאליבן בבקשה לשתף את נציגי הממשל הנוכחי בממשלת המעבר שיקים. אתמול התברר שאיחר את המועד.
הכישלון האמריקני בחיזוי קצב ההתפתחויות המהיר והדרמטי באפגניסטן הוא כמובן קצה הקרחון של כישלון הקונספציה. המחשבה, שנולדה בוושינגטון אחרי פיגועי ספטמבר 2001, שאפשר בעזרת נוכחות ענקית של אנשי צבא ויועצים והשקעה של שני טריליון דולר על פני עשרים שנה לכונן באפגניסטן מדינה חדשה דמוקרטית, שוויונית ופרו־מערבית עם צבא מודרני - התנפצה מול מסגרות דתיות נוקשות ובלתי מתפשרות, מסורות שבטיות ותרבות שלטונית מפגרת. אפגניסטן חוזרת לאחור במנהרת הזמן, למרות הניסיונות לטעון שהטאליבן של היום אינו הטאליבן של פעם.
גם בלי הוצאות להורג ועריפת ראשים נוסח דאע"ש, חוקי השריעה לא השתנו, ובכל המחוזות שנכבשו נשים נדרשו לעזוב את עבודתן ולחזור הביתה, וזהו רק הצעד הראשון. החשש שאפגניסטן שוב תהפוך למגנט שואב לקיצוניים ולארגוני טרור נוסח אל־קאעידה ודאע"ש אינו בלתי מבוסס.
אף על פי כן, החלטת הנשיא ביידן לסגת מאפגניסטן, הנתמכת על ידי מרבית העם האמריקני, היא מוצדקת ואולי אפילו מאוחרת מדי. עוד לפני יותר מעשור הוא טען כי הסיכוי להצליח באפגניסטן קלוש, המשימה בלתי אפשרית, וקיום נוכחות צבאית מתמשכת בלי סוף במדינה, שנתונה במלחמת אזרחים ובמחיר של אובדן חייהם של אלפי חיילים אמריקנים - הוא בלתי נסבל.
יחד עם זאת, המסר הטמון בהחלטת הנסיגה הזו מאפגניסטן הוא בעייתי. בעיקר כאשר יש כאלו בארה"ב שתומכים ברעיון להחיל אותה גם על הנוכחות הצבאית במזרח התיכון. כוחות הצבא האמריקניים הפרוסים, לא במספרים גדולים, בעיראק, בנסיכויות המפרץ הפרסי, בסוריה, בסעודיה ובמקומות האחרים - הם עדיין מחסום חיוני בפני התפשטות החתרנות האיראנית באזור. המזרח התיכון אינו אפגניסטן, ואיראן מסוכנת פי כמה מן הטאליבן.
