פרויקט דיוק הטילים, ההתעצמות הצבאית של חיזבאללה בשדות הקטל בסוריה ושקיעתה של ביירות לכאוס הפוליטי והכלכלי החמור ביותר מאז מלחמת האזרחים. למרות השקט היחסי והמתמשך לאורך הגבול, האיום מצפון נוכח יותר מתמיד. 15 שנה למלחמת לבנון השנייה, "ישראל היום" מסקר בפרויקט מיוחד את התמורות שחלו בארץ הארזים, וגם אצלנו. כתבה ראשונה בסדרה.
אחד המפקדים הבולטים בשורות חיזבאללה במחוז דרעא שבדרום סוריה, ומי שהיה אמון על גיוס לוחמים עבור המיליציה, חוסל לאחרונה בכפר סידא שבדרום סוריה. כך לפי דיווחים ערביים. חבורת אלמונים, החמושים בנשק קל, ירתה למוות בעארף אל־ג'המאני. הפעם, בניגוד להתנקשות הקודמת, הם הצליחו.
היעד שלהם לא היה רק אחראי לחיסול אנשי אופוזיציה. בתחילת העשור הוא השתייך בעצמו לפלג של המורדים הסורים. אחרי השתלטות משטר אסד על אזור דרעא בדרום סוריה, אל־ג'המאני עבר לצד המנצח. מותו מזכיר את מה שארגון הטרור הפסיד בעשור האחרון, כשמאות רבות מלוחמיו וממפקדיו נפלו בקרבות או חוסלו.
באותה נשימה, החיסול שופך אור על מה שהרוויח חיזבאללה: מאגר חדש של מגויסים פוטנציאליים, כאלה שחייהם זולים יותר מלירה לבנונית.
עשרות טילים מדויקים
כלי תקשורת המזוהים עם האופוזיציה בסוריה מדווחים שחיזבאללה מנצל את המצב הכלכלי הקשה במדינה השסועה ומגייס לשורותיו צעירים תמורת משכורת של 150 דולר בחודש. לשכירי חרב "מנוסים" מוצעת משכורת של 200 דולר. מפקדים, כמו אל־ג'המאני, מקבלים כבר 500 דולר לפחות.
ד"ר דן נאור, מומחה ללבנון וחוקר באוניברסיטת אריאל שבשומרון, מוסיף שחיזבאללה נוהג לגייס דרך תשלומים וחוזים גם מתוך העדה השיעית בלבנון.
חיילים של חיזבאללה התראיינו ואמרו שהם נמצאים בסוריה רק בגלל חוזה עם הארגון ומחכים לחזור כשהחוזה יסתיים. "זו דרך שחיזבאללה פועל בה לא רק כלפי חוץ (כלומר, בסוריה; ש"ק). בנושא הזה יכול להיות שיש השפעה איראנית, בכך שחיזבאללה עצמו משתמש בפרוקסיס שיילחמו בשבילו", מסביר נאור.
מערבולת הדמים הזו היתה אחת משתי הקטסטרופות שעיצבו את חיזבאללה מאז מלחמת לבנון השנייה ב־2006. בעבר כבר נחשף שחיזבאללה מחזיק בטנקים ובמשוריינים למיניהם. מדובר בכלים מיושנים וקטנים, אך כאלה שמציבים אותו דרגה אחת מעל לארגון טרור רגיל. גורם בחיזבאללה אף הביע ביטחון שישראל אמנם יודעת המון עליהם, אך לא יודעת הכל, ובחורים האלה בדיוק הם יוכלו להפתיע אותה. הפתעה כזו יכולה להיות במספר הטילים המדויקים, שבישראל מעריכים כי הוא עומד על כמה עשרות.
גם ד"ר נאור מעריך שחיזבאללה התפתח באופן משמעותי. לראייתו, הקפיצה הגדולה של הארגון מבחינת היכולות הצבאיות החלה כבר ב־2005 עם נסיגת הכוחות הסוריים מלבנון בעקבות "מהפכת הארזים". עד אז דמשק הגבילה את חיזבאללה, אבל המעורבות של המיליציה בתוך סוריה והניסיון שלוחמיה צברו שם הם אולי הגורם הכי משמעותי. "על הטילים כולם יודעים, אבל זה שהלוחמים שלו נלחמו במערכות מורכבות - זה כן משהו שצריך להטריד", אומר החוקר.
אלא שתוך כדי ההתעצמות של חיזבאללה, לבנון הלכה וקמלה. "המצב הופך לגרוע יותר יום אחרי יום, עם מעמד של פוליטיקאים שלא עושים דבר כדי לסייע לאנשים, ויותר ממחצית מהם חיים עכשיו בעוני", אבחן הכתב הלבנוני בסאם מרווי בטוויטר.
"לא בובה של איראן"
כך הוא תיאר את התפוררותה של לבנון, הקטסטרופה השנייה שנחקקה בימיו של חיזבאללה. ככל שהמערכת הפוליטית נרקבה מבפנים, כך דווקא התנועה השיעית נותרה פעילה ומתפקדת.
חסן נסראללה, ממושבו בבונקר, לא מהסס לדחות כל רמז לכך שארגונו אחראי לאי הקמתה של ממשלה חדשה, שלא לדבר על האחריות של הפטרונית בטהרן. "עלילה" הוא מכנה זאת. להפך, בנאומיו האחרונים המזכ"ל מבטיח שאם הסובסידיה לדלק תתבטל בגלל המחסור, איראן תספק אותו דרך כרטיסי המימון של חיזבאללה. כך, מבלי להתבייש, הזכיר נסראללה את מערכת הרווחה המקבילה בארץ הארזים, זו שעוטפת את העדה השיעית.
על רקע הקיפאון הפוליטי בארץ הארזים מסביר ד"ר נאור כי חיזבאללה הוא אמנם ממליך המלכים, אך לא פועל לגמרי לבד. "הוא לא שחקן יחיד, אבל בלי שהוא מעורב בסיפור - דברים לא קורים סתם".
עם זאת, החוקר מעריך כי "חיזבאללה הוא לא בובה איראנית לחלוטין, ולא ילך לעשות משהו שאינו עולה בקנה אחד עם האינטרסים המקומיים שלו בתוך לבנון.
נקודה מעניינת שמעלה נאור היא שחיזבאללה אינו הגורם היחיד בשכנה מצפון שמקיים מדינה משלו. "יש מדינה מאוחדת, אבל ההגדרה שלי ללבנון היא שהיא ישות מדינית חלשה, שבתוכה מתקיימות מדינות רבות", מאבחן המומחה. "מדינות עדתיות, מדינות פוליטיות, מדינות משפחתיות - חיזבאללה הוא המדינה הכי חזקה בתוך המארג הזה. אני חושב שנוח לו עם המצב הנוכחי. הוא פשוט רוצה יותר השפעה, יותר אחיזה, יותר תומכים".
