בתחילת השבוע שעבר חגגו בישראל את תום המבצע בעזה בהישג שתואר, "נטרול החיבור בין הזירות". החגיגות כך נראה, היו מוקדמות מדי. ישראל רשמה הישג מבצעי ומודיעיני אדיר עם חיסול הנהגת השטח של הג'יהאד האסלאמי ברצועת עזה.
המומנטום הזה נמשך גם בתום המבצע וגלש לצפון השומרון עם פריצת כוחות הביטחון לקסבה של שכם, ותפיסת אבראהים נאבולסי בתום קרב יריות של כמה שעות. ישראל העבירה מסר שהיא פועלת בכל זמן ומקום, יוזמת, מובילה, קובעת את מהלך העניינים, ובעיקר לא מאפשרת לארגוני הטרור "להחזיק אותה קצר" באמצעות איומים.
שבוע אחרי אופוריית הניצחון, השטח מזכיר לכל הצדדים שהמציאות שהייתה קיימת לפני המבצע בעזה לא השתנתה מהותית, לפחות לא בינתיים. בחמאס ובג'יהאד האיסלאמי לא מוותרים על החיבור בין הזירות, עזה – ירושלים – יהודה ושומרון, כאשר ירושלים הייתה ונותרה הכתובת, החולייה המקשרת העיקרית בין אזורי העימות וגם בין הארגונים השונים.
המחבל שעשה את פיגוע הירי באזור הכותל בירושלים הוא פלשתיני תושב מזרח העיר עם עבר פלילי וללא רקע ביטחוני קודם. לא ברור בשלב זה מה הוביל אותו למעשה, ומאילו מניעים פעל. המידע הזה חשוב יותר לישראל, פחות לחמאס ולג'יהאד האסלאמי. הגם שהמודל של קבלת אחריות מצד ארגוני הטרור בעזה על פיגועים מחוץ לגבולות הרצועה איבד מהרלוונטיות שלו בשנים האחרונות.
מבחינתם, העיקר שהיה אירוע. זה עוזר להם להסיט מסדר היום את הדיבורים על חולשת הג'יהאד והמתיחות בינו לבין חמאס בעזה. על אף המחלוקות בין שני הארגונים, בחמאס לא היו מרוצים מהפסטיבל התקשורתי סביב "הקרע עם הג'יהאד" במערכה האחרונה, וקיוו להוריד מהכותרות את השיח בנושא הזה.
שנית, הפיגוע בירושלים מספק לארגון הזדמנות לטעון שההתנגדות היא חוצת זירות, וכי המשוואה שהתפתחה ב"שומר החומות", זו השואפת לייצר קשר בין אזורים שונים במסגרת המאבק הפלשתיני נגד ישראל עדיין לא קרסה.
גם אם חמאס לא עומד מאחורי פיגוע הירי באופן ישיר, וגם אם יתברר כי המחבל פעל ממניעים אחרים, הרי שפיגועים מסוג זה עלולים להתבצע בהשראת ההתססה של חמאס ושותפיו. האווירה, והמצב הכללי בשטח תורמים אף הם את חלקם.
בתור ארגון שיודע לנצל שעות כושר לטובת האינטרסים שלו, פיגוע בתוך ירושלים מסייע לחמאס לשלהב את היצרים ולהמשיך בהסתה לפיגועים מחוץ לרצועת עזה, בדיוק הדלק שהוא צריך כדי להניע את מכונת התעמולה שלו, בניסיון לחמם את יהודה ושומרון וירושלים. קודם כל נגד ישראל אבל גם נגד הרשות הפלשתינית.
מאמצים רבים מושקעים כדי לעשות דה-לגיטימציה לרשות הפלשתינית. מה גם שחמאס משתמש בפעילות היומיומית של כוחות הביטחון הישראליים ביהודה ושומרון כתירוץ לתקוף את אבו מאזן ולהשחיר את דמותו בציבור הפלשתיני, כמנהיג "שמשתף פעולה עם האויב ומדכא את ההתנגדות הפלשתינית". זה מספק לארגון "חומר טוב" בקמפיין ההכפשה נגד הראיס.
חמאס עובד על התודעה. זה אחד הכלים המשמעותיים שבאמצעותם הוא מנסה להשפיע. הרשתות החברתיות הן הזירה המרכזית לכך. גם אם חלה התרופפות מה ביכולת של הארגונים הפלשתינים בעזה לקשור בפועל בין אזורי העימות, הרי שהם ממשיכים לבסס את תודעת "אחדות הזירות". ובקרב התודעתי, כפי שמראה ניסיון העבר, יש להם בדרך כלל יתרון יחסי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו