כישלון הרוח של חמאס

במהלך כל תשעת הימים האחרונים עשו ארגוני הטרור בעזה מאמץ אדיר כדי להבעיר את יהודה ושומרון, ובמקביל להמריד את ערביי ישראל. הרצון היה להשיג את מה שלא השיגו אלפי הטילים ששיגרו מן הרצועה: ליצור תחושה של אובדן ביטחון ואנרכיה אצל אזרחי ישראל, להביא למספר רב של נפגעים בקרב כוחות הביטחון הישראליים ולהוכיח כי חמאס הוא נושא הדגל של "המאבק לשחרור המולדת".

בתשעה ימים הוכיח הארגון יכולת מרשימה של שיגור רקטות לישראל והגנה על בכיריו, אך כשל במאמץ להמריד את יהודה ושומרון ואת ערביי ישראל. רק קומץ פלשתינים יצאו לנקודות החיכוך בקו התפר, ואפילו מה שנראה בתחילה כ"מלחמת אזרחים" בין ערבים ליהודים בערים המעורבות התברר עד מהרה כהשתוללות בלתי מרוסנת של כנופיות צעירים ערבים, קיצונים, חמומי מוח ומוסתי התנועה האסלאמית, חלקם פליליים עם רצון לפגוע ביהודים ולבצע מעשי לינץ'.

למשטרת ישראל המופתעת נדרשו כמה ימים כדי להתעשת. אבל פעולה נחושה של מג"ב עם סיוע של השב"כ לאיתור הגורמים המסיתים בקרב הקיצונים הערבים הביאה לגל נרחב של מעצרים ולהרגעה של השטח. גם המצב ביהודה ושומרון נשאר בשליטה. הציבור הפלשתיני ברובו לא יצא להפגנות נגד ישראל. רוב ערביי ישראל לא הצטרפו לחמומי המוח בלוד או בוואדי ערה.

וכך קרה שרק אתמול, רק בחלוף תשעה ימים מתחילת המבצע בעזה, דווקא בשעה שבחזית הפנים בישראל וגם ביהודה ושומרון החלה להסתמן רגיעה, נזכרה פתאום ועדת המעקב המבוהלת של ערביי ישראל לקרוא לשביתה כללית במגזר, בניסיון להשיב את כבודה האבוד. בנסיבות הללו גם ארגון הפת"ח ביהודה ושומרון לא יכול היה להרשות לעצמו לפגר  ומיהר להכריז על "יום זעם" בגדה.

שתי הקריאות הללו עלולות להתברר בסופו של יום כחרב פיפיות. מנגנוני הביטחון של אבו מאזן העבירו לישראל מסרים שלא ייתנו לתקריות לצאת משליטה, מפני שהבינו כי התפשטות אנרכיה בשטחים עלולה רק לחזק את ידיהם של תומכי חמאס ולהביא לקריסת הרשות הפלשתינית.

מסרים דומים של הבטחה לשלוט במצב העבירה גם ועדת המעקב של ערביי ישראל, אבל זו לא הסתפקה בקריאה לשביתה כללית אלא גם דרשה מן התושבים הערבים שלא לצאת למקומות עבודתם בישראל. זכות השביתה היא זכות חשובה במשטר דמוקרטי, אבל ניסיון של פעילים לאלץ אזרחים ערבים להיעדר מבתי החולים, מבתי המרקחת וממתקנים חיוניים אחרים כדי לפגוע במרקם הכלכלה הישראלית, הוא בבחינת חציית קו אדום.

אלא שעל פי נתונים ראשוניים, רבים מן האזרחים לא צייתו לקריאתה של ועדת המעקב ויצאו בכל זאת למקומות העבודה בישראל. יחסי יהודים־ערבים ספגו מכה קשה באירועי הימים האחרונים, אבל הדו־קיום לא קרס ומלחמת אזרחים לא פרצה.

אין פירוש הדבר שאפשר לחזור לשגרה. לא בעזה, שם צריך לכרוך את סיום הסבב הנוכחי בשימור זכותה של ישראל לפעול בכל עת שיידרש כדי למנוע מחמאס לחדש את מערך הייצור שלו. לא בגדה, שם צריך לשמר את הקשר עם מנגנוני הביטחון הפלשתיניים, וגם לא במה שנוגע ליחסי יהודים וערבים בישראל.

לקחי האירועים האחרונים חידדו את הצורך בהקמתו הדחופה של גוף חזק ויעיל לביטחון פנים, שיפעל לצד משטרת ישראל, שאמונה על אכיפת חוק וסדר. הגוף החדש יצטרך לעסוק באיתור המסיתים והקיצונים במגזר הערבי, לפעול בשיתוף הרשויות הערביות לאיסוף שיטתי של הנשק ולחיסול כנופיות הפשע ביישובים הערביים, ובהמשך - להתפנות לחיסול המערב הפרוע בנגב והחזרתו לריבונות מלאה של מדינת ישראל.