בשם ירושלים, חמאס מקריב את רצועת עזה

סבב האלימות האחרון ברצועת עזה הוא תוצר של החלטה שהתקבלה בהנהגת הזרוע הצבאית של החמאס לקשור את גורלה של רצועת עזה בזה של מזרח ירושלים והגדה המערבית. המתיחות שנוצרה סביב מזרח ירושלים ומסגד אל-אקצא, שנמשכת כבר לאורך תקופה ארוכה, נבחרה כסיבה לפתיחת העימות. בנאום שנשא במהלך ימי ההסלמה איסמעיל הנייה, ממקום מושבו בקטאר, הוא אמר כי חמאס נלחמתלא למען רצועת עזה, אלא למען ירושלים".

ההחלטה של חמאס נפלה בעקבות ביטול הבחירות למועצה המחוקקת הפלשתינית על ידי מחמוד עבאס. לכן, מראשית המערכה שואף חמאס להצית את אש הלהבה גם בגדה המערבית ונראה בימים האחרונים כי החל להשיג את מבוקשו. חמאס שואף במערכה זאת לשנות את כללי המשחק, ולאחד סביבו את התודעה הפלשתינית באמצעות מאבק בנושא מסגד אל-אקצא, לאחר שנכשלו הניסיונות של התנועה לזכות בהובלת המערכת הפוליטית הפלשתינית באמצעות בחירות.

יש לתת את הדעת על מאבקי הכוח שמתנהלים בתקופה זו בזירה הפנים-פלשתינית, שכן הם אלה שיכתיבו בעתיד את מערכת היחסים בין הפלשתינים לישראל.קריסתו של הדיאלוג הפנים-פלשתיני ומניעת האפשרות מחמאס להשתלב בתוך מוסדות אש"ף, הביאו להתחזקות הזרוע הצבאית בתוך החמאסולכך שמוחמד דף, בעל הגישה הרדיקלית, הוא זה שהחליט על פתיחת סבב האלימות הנוכחי לאחר שהורה על שיגור טילים לכיוון ירושלים.

פרויקט המדינה של חמאס ברצועת עזה נחל כישלון חרוץ. חמאס צריכה את הרשות הפלשתינית והפת"ח לצידה כדי לשקם את הרצועה. ההבנה הזאת בקרב ראשי החמאס התחדדה על רקע המשבר ההומניטרי שפוקד את רצועת עזה למודת הסבל, ואף החמיר על רקע המשבר הבריאותי שיצרה מגפת הקורונה.

באוקטובר 2006, ארבעה חודשים לאחר שחמאס השלים את השתלטותו בכוח על רצועת עזה, כתב דובר התנועה דאז ר'אזי חמד, מאמר בגנות האלימות הרווחת ברצועת עזה וכינה אותה סרטן שאינו מאפשר תקווה ועתיד טוב יותר עבור ילדי הרצועה.מנהיגי חמאס לא קראו ולא שמעו את קריאתו של חמד, בחרו בג'יהאד כדרך התנועה וראו באלימות כלי להשגת מטרות פוליטיות. חמאס אינו יכול לוותר על הג'יהאד שמהווה מרכיב מרכזי באידיאולוגיה שלו.חמאס בחר להקים מדינת טרור ברצועת עזה, במקום לפרק את הזרוע הצבאית שלו ולהשתלב במפלגה פוליטית ברשות הפלשתינית ובמוסדות אש"ף.

עד אשר לא תשתנה מטוטלת הכוחות בין חמאס לרשות הפלשתינית,אנו נמשיך לחזות בסבבי אלימות יזומים מצד חמאסכאשר הוא יחוש שהם משרתים את צרכיו. בינתיים, ישראל הפכה להיות בת ערובה של המבוי הסתום והפיצול בו נמצאת המערכת הפלשתינית.

היעדרו של תהליך מדיני בין הפלשתינים וישראל מחזק את עמדת חמאס שקוראת תיגר על אש"ף, ודובריו בימים האחרונים מדברים על כך שההתנגדות היא הדרך הלגיטימית היחידה למאבק של העם הפלשתיני, כפרפרזה לאמירתו הידועה של אש"ף כי הוא הנציג הלגיטימי היחיד של העם הפלשתיני.

חמאס יודע שהרשות הפלשתינית היא הגורם המוחשי היחיד שמסוגל להחליף אותו כריבון ברצועת עזה ולכן פועל לעידוד המהומות בגדה המערבית, לא רק כדי לרתק לאזור זה כוחות צבא ישראליים, אלא גם כדי לקרוא תיגר על הרשות.

אך האם הרש"פ שנשלטת על ידי הפת"ח המפוצל יכולה לקחת על עצמה את האחריות על רצועת עזה?מחמוד עבאס שנמצא בשלהי כהונתו והופך לא רלוונטי בעיני רבים מבני עמו, עדייו נושא בנטל האחריות. מחמוד עבאס חייב לקבל את החלטות הנכונות עבור בני עמו ולשוב לשולחן המשא ומתן עם מדינת ישראל ללא תנאים מוקדמים.זאת, לא רק כדי לייצר לעצמו לגיטימציה פוליטית כמנהיג התנועה הלאומית הפלשתינית, אלא גם כדי לנסות ולהציל את רצועת עזה, אשר אותה הוא איבד בראשית כהונתו, מעתיד של חורבן. עבאס יוכל בכך לסייע לשיקומה של הרצועה מהמשבר ההומניטרי הקשה שבו היא נמצאת, שיועצם בשל החלטת חמאס להקריב את רצועת עזה בשמה של ירושלים.

ד"ר עידו זלקוביץ' הוא ראש התוכנית ללימודי המזרח התיכון במכללה האקדמית עמק יזרעאל, עמית מדיניות במיתווים - המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית ועמית מחקר במרכז עזרי באוניברסיטת חיפה.