"אוקראינה מנצחת במלחמה, אבל רק בטוויטר, לא בשדה הקרב". זו הערכה כללית של פרופ' סטיבן קוטקין, המומחה מספר אחת בארה"ב לרוסיה, ולדרכי העריצות השונות שמאפיינות את הארץ הזאת לאורך ההיסטוריה.
הפצצת הטילים בבסיס הצבאי יבוריב אתמול לפנות בוקר, שבה נפגעו כמעט 200 בני אדם, מתוכם 35 הרוגים, התרחשה בחזית שאליה המלחמה עד עכשיו לא הגיעה. הבסיס יבוריב נמצא בקרבת העיר לביב, העיר הגדולה המערבית ביותר באוקראינה. לפי תגובת נשיא פולין, דודה, ברור שהפולנים רואים את ירי הטילים כאיום על ארצם, והולכות ומתרבות האזהרות מהפעלת נשק כימי.
האזהרות האלה מצטרפות לאיתותים שונים של פוטין מהשבוע הראשון של המלחמה, על נכונותו להשתמש במקרה הצורך בנשק גרעיני. האיום המעורפל הזה נועד להרחיק את ארה"ב ואת מדינות נאט"ו מכל מעורבות ישירה בזירת המערכה. כמו כן, הפעלת טרור כללי על אוכלוסיית אוקראינה. הבריחה ההמונית היא למעשה טיהור אתני, וזו כנראה אחת ממטרות המלחמה של הרוסים.
פרופ' קוטקין, כמו גם מנתחים אסטרטגיים אחרים, קובע באותו ראיון ל"ניו־יורקר" משלשום כי "האוקראינים לא מנצחים במלחמה. רוסיה מתקדמת היטב בדרום, שהוא אזור חיוני ביותר עקב השליטה בחופי הים השחור ובנמלים. הרוסים גם מתקדמים במזרח".
המסקנה היא שכאשר החזית המזרחית והחזית הדרומית יתחברו, יהיו הכוחות האוקראיניים העיקריים מכותרים. הכישלון הרוסי, ככל הנראה, הוא בגזרת קייב. מלבד קייב, המלחמה שלהם, לדעת קוטקין, מתנהלת היטב. צריך לזכור: אנחנו נמצאים פחות משלושה שבועות מתחילת המלחמה, ומלחמות בדרך כלל נמשכות הרבה יותר זמן.
פוטין עצמו, בהחלטה שלו ללכת למלחמה, הכניס את רוסיה ביודעין למחוזות ערפל המלחמה, שגורלה בלתי ידוע ובוודאי אינו מובטח. זהו ההבדל האמיתי בין המנהיגות הרוסית והתרבות שלה - לטוב ובעיקר לרע - לבין תרבות הניהול האמריקנית.
באמצעות ירי הטילים, פוטין כופה על המערב את אותה ממלכת האי־ודאות שאליה הכניס את ארצו. הם אמורים לנחש: למה הוא מתכוון? האם ינסה, כפי שטענו אחדים, לכבוש את כל אוקראינה? או האם רצונו לבתר את אוקראינה לאורך נהר הדנייפר, שנחשב אצל הרוסים הקו המפריד בין אסיה לאירופה, כך שהנהר יהפוך לחומת ברלין החדשה? מאחר שאנחנו לא מקבלים הרבה דיווחים על הנעשה בחזיתות העיקריות במזרח ובדרום, הפצצה במערב אוקראינה גם פוגעת בבטן הרכה של האוקראינים, וגם יכולה לשמש פעולת הסחה ממטרות חשובות בדרום. בסופו של דבר, השלמת כיבוש חופי הים השחור תוריד את אוקראינה לרמה של אוטונומיה חלשה ללא מוצא לים. "מולדובה מינוס".
בתוך כל זה, נמשכים כל העת הפעילות הדיפלומטית והמשא ומתן. מאז העלאת הכוננות הגרעינית, בולט חוסר הנוכחות האמריקנית. דווקא הגיחה המביכה של קמלה האריס לפולין מבליטה את היחס האמריקני לדיפלומטיה. כבר מזמן היה צפוי שמזכיר המדינה בלינקן ייכנס למשא ומתן תכליתי עם הרוסים להפסקת המלחמה - בעיקר בגלל הממד הגרעיני. המשאים ומתנים מייצרים סוג של מסך דיפלומטי למעשי טבח וטיהור אתני; הם גם משמשים, לפי התורה הרוסית, הפוגה אסטרטגית לפני הגברת הלחץ הצבאי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו