לא צריך להתרשם מהקשיים של הצבא הרוסי בדרכו לכיבוש אוקראינה. את הכסף סופרים במדרגות, וצריך לקרות משהו באמת דרמטי ומפתיע כדי שהתוצאה תהיה אחרת מאשר ניצחון רוסי.
נראה כי התהליך עצמו נמשך יותר מכפי שהעריכו במוסקבה. יש לכך לא מעט סיבות, אבל אף אחת מהן לא קשורה לנחישות של הנשיא פוטין. מי שחשב בתחילת הדרך שהמנהיג הרוסי ימצמץ, או יסטה מדרכו בעקבות הביקורת במערב והסנקציות שנלוות אליה - התבדה, ואם לא - כדאי שיתעורר. המבצע יסתיים רק כאשר קייב תהיה בשליטה מלאה; אין שום ניתוח סביר של מהלכי המלחמה עד כה שיכול להוביל למסקנה שונה מזאת.
באוקראינה ובמערב התפארו במהלך הימים האחרונים בהישגים מול הצבא הרוסי. אכן, נראה שהיו הישגים כאלה, אבל הם נבעו בעיקר מקשיים של הרוסים, ומאופי הלחימה שבחרו בו. הנסיעה של טורי שריון ושל משוריינים ארוכים על כבישים שוללת את היתרון היחסי שלהם בנסיעה מהירה בשטח, ומעניקה יתרון יחסי למגן: די לו לפגוע בשני הכלים הראשונים, כדי לתקוע את השיירה כולה עד שיגיע כוח החילוץ. נראה שזה גרם לעיכוב משמעותי בתנועה של הכוחות הרוסיים, אבל זה לא משנה את השורה התחתונה, שבה שתי ארמדות נמצאות כעת בדרכן לכיתור מלא של הבירה האוקראינית - קייב.
העיכובים הלא מתוכננים (שחלקם הם גם פועל יוצא של היות הצבא הרוסי כבד, מסורבל ומיושן, ועם שיטת הפעלה שמתאימה פחות לעת הנוכחית) גרמו, כך נראה, לשינויים מסוימים באופן הפעולה של הרוסים.
בתחילת הדרך הם השתדלו להימנע ככל הניתן מפגיעה באזרחים ובתשתיות אזרחיות; זה נבע מהרצון להימנע מביקורת במערב, ולא פחות מכך - מראייתם באוקראינה חבל ארץ משוחרר, שפגיעה בו שקולה לפגיעה בארצם. אבל ככל שנקפו הימים - הסירו הרוסים את הכפפות. זה ניכר ב-48 השעות האחרונות בכמה אזורים באוקראינה, שבראשם חרקיב, עם מתקפות ישירות על ריכוזי אוכלוסייה ועל מבני ציבור. שימוש בטילים, רקטות ומרגמות מסוגים שונים נועד לייצר אפקט של בהלה ולהגדיל את ההרתעה, ועם הגידול במספר הנפגעים וקיצוב המזון והמים - תהיה גם שחיקה טבעית ביכולת העמידה של התושבים. סביר שזה גם מה שינסו הרוסים לעשות בקייב. הם יבקשו להימנע מכניסה ללחימה מבית לבית, שתעלה בנפגעים רבים, גם להם, ותגביר עוד יותר את הלחץ הבינלאומי על מוסקבה. לחץ פיזי לא מתון על העיר, לעומת זאת, יאפשר להם לנסות להגיע להסדרים שיעבירו לידיהם את השליטה, מבלי להידרש לשפיכות דמים גדולה מדי. ועדיין, לו יידרש לכך, צבא רוסיה לא יהיה צמחוני. הרקורד שלו בסוריה ובצ'צ'ניה מלמד שהוא נכון ללכת רחוק מאוד כדי להשיג את המטרות שהוצבו לו.
בהיעדר נכונות להתערבות צבאית, אין למערב כלים ממשיים כדי לשנות את התסריט הזה. ההסתכלות צריכה להיות קדימה: להעניש את רוסיה על מעשיה, ולמנוע ממדינות אחרות להתפתות ללכת בעקבותיה וליזום מלחמות וכיבושים. זה מחייב כעת את המערב, בהובלת האמריקנים, להתמקד יותר במעשים ופחות בדיבורים. גינויים באו"ם ופתיחת חקירה בבית הדין הבינלאומי לפשעי מלחמה זה נחמד, אבל לא מהם תבוא הישועה.
רק כאשר רוסיה תרגיש שהיא משלמת מחיר ממשי, ובעיקר כלכלי, על מעשיה - היא תחשוב מחדש. אם יש לאוקראינה סיכוי - הוא לא מיידי, ובטח שהוא לא נשען על ההגנה ההרואית שמפגינים תושביה, אלא על כך שרוסיה תחליט בעתיד שהמהלך הזה היה מיותר, יקר וכואב מדי עבורה, ותחליט לסגת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו