האירוניה המדאיגה ברעיון המלכד של פוטין

פעם אחר פעם דורש נשיא רוסיה פוטין לעשות "דה־נאציפיקציה" של אוקראינה. אפילו אתמול, בשיחה עם נשיא צרפת, הציג את הדרישה כאחד התנאים להפסקת אש. על איזה נאציזם באוקראינה פוטין מדבר? לא בדיוק מה שעולה בראשו של יהודי ישראלי, אלא אירועים ממשיים בתולדות אוקראינה, שלצורך הפגיעה במדינה השכנה בהווה הפכו לאחד הנרטיבים המרכזיים בתעמולה.

במהלך "המלחמה הפטריוטית הגדולה" - החלק שבו בריה"מ הייתה לא בעלת הברית כי אם האויבת של היטלר - המוני אוקראינים, שסבלו ממוראות הבולשביקים, בחרו להילחם לצד הנאצים וגם השתתפו בפשעיהם. הדמות המוכרת ביותר בתנועה הלאומנית היה סטפן בנדרה, אבל הוא דווקא נעצר ונכלא על ידי הנאצים. דילוג מהיר למאה השלנו: עם התפרקות בריה"מ, התחזקה הלאומיות באוקראינה כחלק מתשתית הריבונות שזה מקרוב נולדה, אך בשוליה היו גם הלאומנים, שבאופן מסורתי אינם אוהבים במיוחד את ה"מוסקאלי" ("המוסקבאים").

קפיצה למחאה העממית נגד הנשיא הפרו־רוסי המושחת ינוקוביץ' ב־2014: עבור צופי הטלוויזיה הרוסית, מוסגרה מהפכת מיידן כהשתלטות של לאומנים - "אנשי בנדרה", כפי שכונו בפי התועמלנים הקרמליניים - על אוקראינה כולה, ומעתה כל רצון של קייב להתרחק ממוסקבה ולהתקרב לאירופה הוצג כהעמקת הנאציזם.

ברוטב הזה, למשל, הוצג סיפוח קרים באותה השנה; גם ה"מבצע" הנוכחי יצא במטרה "להגן על הרפובליקות של דונבאס מפני רצח העם בידי האוקראינים". בקרמלין נתלו בתופעה כמו "גדוד אזוב" - התארגנות צבאית של מתנדבים לאומנים שנלחמה נגד הכיבוש הרוסי בדונבאס - אבל מאז הפך הגדוד לחלק מהצבא האוקראיני ודי יישר קו. מעניין גם לשאול כיצד בדיוק הפכה אוקראינה ל"נאצית" כשנשיאה יהודי.

אלא שהסיפור האמיתי גדול יותר - ורובו לא נמצא בכלל באוקראינה. בהיעדר אידיאולוגיה רשמית, ובהינתן הצורך לספק איזה רעיון מלכד, נוצר ברוסיה פולחן שלם סביב הניצחון במלחמה נגד הנאצים. הניצחון הגדול של בריה"מ נגד הנאצים הפך לנוכח־כל, וכשכבת הגנה מפני "מזימות המערב" מתבטא בשוביניזם זול עם הבטחות כמו סטיקרים עם האיום "יכולים לשחזר".

ביטוי נוסף הוא חקיקה שאוסרת להעלות שאלות על שיתוף הפעולה הנרחב של סטלין עם היטלר לפני מבצע ברברוסה. פולחן הניצחון הפך מאז 2014 לכמעט דת ברוסיה של פוטין, גם זאת במסגרת הנוסטלגיה הממלכתית לבריה"מ.

למרבה האירוניה, תחת מטריית הניצחון ההרואי במלחמה הפטריוטית הגדולה, מתנהל משטר פוטין באופן שמזכיר יותר מדי את הרייך השלישי. כך הדבר בכל הנוגע לזלזול המוחלט בחיי אדם, כך ברטוריקה המציגה את רוסיה כקורבן המערב, כך בסיפוח שטחים ממדינות אחרות בשם "הגנה על בני עמנו" (בקרים ובדונבאס ב־2014, כמו היטלר בסיפוח חבל הסודטים), וכך כעת, עם הפלישה למדינה שכנה, שמוצגת כמאבק ב"נאציזם האוקראיני" - נאציזם, שקיים רובו ככולו בראשו של פוטין.