מלחמת ההתשה: חצי שנה לפלישה הרוסית באוקראינה, במוסקבה מתקשים לאמוד את המחיר הכלכלי

חצי שנה חלפה מאז פלשה רוסיה לאוקראינה, והמחיר הכלכלי שמשלמת רוסיה על הפלישה הוא אחת מהשאלות הקריטיות והחמקמקות ביותר של המלחמה כולה.

בשבועות הראשונים למלחמה, עם הטלת הסנקציות ועזיבת החברות המערביות, מראות של בהלה בחנויות וניסיונות למשוך מט"ח בכספומטים הכתיבו תחושה שהכלכלה הרוסית צפויה לקרוס בתוך שבועות ספורים.

אלא שבמקום להתרסק, בחודשים האחרונים יכול להתקבל הרושם כאילו הכלכלה הרוסית משתקמת ואף חוזרת לצמיחה מסוימת, חרף הסנקציות, העלויות האדירות של הלחימה ונטישת התאגידים הגדולים את רוסיה. מאגרי מטבע זר גדולים, שמשטרו של פוטין צבר שנים לפני העימות, סייעו לקרמלין להוסיף ולרכוש סחורות ממדינות שהסכימו להמשיך בסחר. גם מחירי הגז המאמירים לא הזיקו.

יציבות - או תעתוע?

סדרה של פעולות פיננסיות שביצע הקרמלין סייעה לשמור על ערכו הנומינלי של הרובל, למרות הצלילה הראשונית, והשבוע טענה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה במדינה כי התוצר הלאומי הגולמי של רוסיה התכווץ ב־4% בלבד - הרבה מתחת לתחזיות (אם הנתון מהימן).

אלא שלצד הבלימה לכאורה, לאורך חודשי המלחמה נשמעו טענות כי רוסיה מציגה מצג שווא ובוחרת באופן מודע נתונים שנוחים לתדמיתה. לטענות על כך שהמצב הכלכלי גרוע יותר מהמוצג מצטרפות ראיות של ממש. לפי נתונים שפורסמו בימים האחרונים, ההכנסות ממע"מ ירדו ביותר מ־%40. על פי הערכות שונות, המלחמה עולה למשק הרוסי כמיליארד דולר ביום, והגירעון התקציבי הרוסי עמד בחודש יולי על 879 מיליארד דולר.

החשדות כי מוסקבה מנהלת מערכת הטעיה מוצלחת בתחום הנתונים הכלכליים זכו בחודש שעבר לתמיכה משמעותית, כשמחקר כלכלי מקיף ביותר פורסם על ידי מכון המנהיגות העסקית ובית הספר לניהול באוניברסיטת ייל היוקרתית בארה"ב. המחקר הראה את גודל הנזק שהמיט שילוב של מלחמה מודרנית בעצימות גבוהה ולזמן ארוך, לצד סנקציות משתקות וחרם בינלאומי. החוקרים קובעים כי מעמדה של רוסיה כיצואנית סחורה הידרדר לעיתים עד כדי קריסה, שהיבוא הצטמצם בכמעט 50%, וכי המדינה רחוקה מלהיות מסוגלת לספק את צרכיה מבחינת ייצור מוצרי צריכה.

גם בתחום האנרגיה, קרן השפע של משטר פוטין, העסקים בהחלט לא כרגיל. ההכנסות מיצוא גז ונפט הצטמצמו בחודש יולי ב־29% (בחישוב שנתי). במוסקבה הצליחו הרבה פחות מהמשוער להלך אימים על אירופה בכל הנוגע לאספקת הגז, ואילו על הנפט הרוסי כבר הוטל אמברגו מערבי חלקי: עד דצמבר מותרת רק הזרמתו בצינורות. בצר לה, פנתה רוסיה לשוקי המזרח, כמו סין והודו, ושמחה לגלות ביקושים - אך אלה התבררו כזמניים.

גם האזרחים ישלמו

"אמרו שההודים קונים את הנפט הרוסי כי הוא נמכר בהנחה של 30 דולר לחבית, אך ביולי החלו לרדת גם המכירות להודו", אמר לאחרונה מיכאיל קרוטיחין, מומחה רוסי לשוקי אנרגיה, בראיון לערוץ היוטיוב של האוליגרך הגולה מיכאיל חודורקובסקי, "כשהיתה אופוריה לגבי האספקה לסין - היו דיווחים שהיצוא עלה ב־55% - התברר שהנתונים הסתמכו על כך שמנמל קוזמינו יצאו בשבוע נתון שתי מכליות נפט לסין במקום אחת. אבל כאשר בחנו את היצוא לאורך זמן, התברר שהוא נמשך ברמה של 2020. לפני שנתיים ייצאו לסין 83 מיליון טונות נפט בשנה, בשנה שעברה 72 מיליון טונות, והשנה הוא אולי יגדל ל־80 מיליון טונות. אי אפשר לצפות להגדלה רדיקלית של היצוא. הרי בחודש האחרון ירדה הפקת הנפט ברוסיה ב־12%".

לפי שעה, הביטויים המוחשיים ביותר לפגיעה בכלכלה נוגעים לתחומי הטכנולוגיה, שבהם רוסיה תלויה כמעט כליל במערב. כך, למשל, חברת הדגל של התעופה האזרחית, אירופלוט, החלה לפרק מטוסים לטובת חלקי חילוף.

בטווח הארוך, המלחמה צפויה לפגוע עוד יותר ברווחת האזרחים במדינה, שבה גיל הפרישה ותוחלת החיים הממוצעת קרובים באופן מדאיג. בעוד מעמדה של רוסיה כמעצמה צבאית ספג מהלומה בשדות הקרב של אוקראינה, מעמדה ככלכלה מתפקדת מוטל יותר ויותר בספק והמשך המלחמה לא יתרום ליציבותו.