ראש עיריית חרקיב: "נצטרך ללמוד המון מישראל איך לחיות ליד שכן תוקפן"

"זה חמישה ימים שלא מפגיזים אותנו. ברור שעדיין יכולים לירות עלינו טילים מדויקים מתוך שטח רוסיה או לתקוף באמצעות מטוסים, אבל סכנה מיידית כפי שהייתה מהימים הראשונים של המלחמה כבר אין", כך אומר ל"ישראל היום" ראש עיריית חרקיב, איהור טרחוב.

חרקיב, העיר השנייה בגודלה באוקראינה, מרוחקת כ-50 ק"מ בלבד מהגבול הרוסי. מהיום הראשון סבלה העיר לא רק מהפצצות כבדות, אלא גם מניסיונות חדירה של כוחות קרקעיים. אחרי שאלה נכשלו, הקיפו הרוסים את העיר מצפון וממזרח והמשיכו בטיווח היומיומי. אלא שמאמצע אפריל החלו האוקראינים לדווח על מתקפות-נגד נקודתיות שהלכו וצברו תאוצה בעוד הכוחות הרוסיים נסוגים, ואתמול כבר העריך המכון האמריקני לחקר המלחמה כי "נראה שאוקראינה ניצחה את הקרב על חרקיב". הערכה דומה השמיע גם המודיעין הבריטי.

חרקיב הופגזה מהיום הראשון למלחמה. מה היו הרגעים הקשים ביותר? מתי אולי לך אישית היה קשה מכל?

"למען האמת, לא היו רגעים קלים מכיוון שההפצצות היו כל הזמן, לעתים עד 70 התקפות ביום. העיר הייתה במתח עצום, היה קר, היה צריך לספק מזון, חשמל, גז, הסקה, להסיע תרופות וציוד רפואי. קשה במיוחד היה במים הראשונים כי התושבים היו בפאניקה ולא הבינו מה לעשות. אבל אני חושב שחרקיב עמדה בכבוד במשימה".

הנזקים לעיר עצומים. מתוך כ-8,000 בנייני מגורים רבי הקומות, כ-25% נפגעו. רבים מאוד מתוכם אי אפשר לשקם. לצד הדיור, צריך לשקם גם מבני ציבור כמו 108 בתי ספר, האוניברסיטה ובניין האדמיניסטרציה המחוזית בלב העיר. 35 קילומטרים (!) של קווי חשמל מצריכים שיקום.

אבל האתגר הגדול מכל הוא מצבם של התושבים עצמם כי יש עדיין אלפים שחיים בתחנות הרכבת התחתית. מיום ליום גובר גם זרם התושבים ששבים אל העיר, לאחר שכשליש מהם נמלטו מערבה עם תחילת הפלישה.

"ביום שני נפעיל באופן חלקי את התחבורה הציבורית כדי שעסקים יוכלו להתחיל לפעול ואנשים יוכלו יגיעו לעבודה. במשך יותר מחודשיים איש לא עבד בעיר, כך לא יכול להימשך עוד. נפעיל כמובן באופן חלקי כי מחצית מהחשמליות ומהאוטובוסים שלנו הושמדו. עד להפעלת הרכבת התחתית עוד צריך זמן.

"דיור, בתי ספר, גנים ומוסדות רפואה הם האתגר הראשון שלנו. עוד מוקדם לומר כמה זה יעלה, אך בוודאי כמה מיליארדים. כרגע המשימה הראשית היא להתניע מחדש את החיים בעיר. אין לי ספק שבעתיד היא תיראה מצוין".

בין שיקום לתכנון, בחרקיב – העיר עם מספר דוברי הרוסית הגבוה באוקראינה – מוחקים את הנוכחות הרוסית גם באופן סמלי. הרובע המוסקבאי ושדרות מוסקבה קיבלו שמות מקומיים, וכמוהם שני צירים שנשאו את שם העיר בלגורוד. "ואנחנו נמשיך במגמה הזו", אומר טרחוב, "זו הדרישה של הציבור. אנשים לא רוצים שמות שקשורים לרוסיה אחרי שראו את מה שהיא עוללה".

יש מסר שהיית רוצה להעביר למדינת ישראל או לחברה הישראלית?

"אני מודה בשם תושבי חרקיב על כל הסיוע ההומניטרי שנשלח אלינו. עמדתי גם בקשר עם ראש עיריית ראשל"צ, העיר התאומה שלנו, ועם השגריר שלכם. אנחנו צריכים לחשוב על השקעות בחרקיב והייתי רוצה שעסקים ישראלים ייכנסו לעיר, הן בתחום הבנייה והן בתחום ההיי-טק. זה מאוד חיוני עבורנו.

"אבל כמובן שחשוב כעת זה כל מה שנוגע לחיזוק הביטחון. אני מבין שלא נוכל לקבל את 'כיפת ברזל', אבל אנחנו צריכים ללמוד הרבה מאוד מישראל בכל הנוגע ליכולות ההגנה בעורף, ביטחון, כי אתם חיים במצב של איום תמידי. לנו לא היה דבר כזה, ונצטרך ללמוד המון, החל מגיוס מומחים וכלה בהבנה של מערכת ההגנה שלכם כדי ללמוד מניסיונכם".