אמירתו האנטישמית המחרידה של שר החוץ הרוסי, סרגיי לברוב, בדבר מוצאו היהודי לכאורה של היטלר וההשוואה שערך בין הצורר הנאצי לנשיא אוקראינה, וולודימיר זלנסקי, צריכה לעורר לא רק זעזוע וגינוי נרחבים בקרב העולם המכנה את עצמו ״נאור״ אלא גם חשיבה עמוקה ורצינית על תופעת האנטי-רוסיות, שהתפשטה במהרה במערב כתגובה לפלישה הרוסית לאוקראינה ולמלחמה העקובה מדם הנמשכת שבועות על אדמתה.
האם המערב המפנה כלפי רוסיה האשמות חמורות לא נוהג בחומרה לא עניינית, כשהוא מעניש, מטיל סנקציות ומחרים אוטומטית אנשי עסקים ואוליגרכים רוסיים, הנחשדים בקשר למשטרו של פוטין, מבלי לבצע בדיקה מוקדמת של החשדות? האם הפללה מיידית שכזו אינה שקולה לאפליה לאומית, שהיא בעלת מאפיינים דומים לגזענות? חמור מכך: האם שיקולים ואינטרסים זרים הם הגורמים ליחס מפלה זה ולהענשה קולקטיבית, שלעיתים כלל אינה מבוססת על עובדות אלא על שמועות?
בהקשר זה בולט מקרהו של מי שכיהן עד לאחרונה כנשיא הקונגרס היהודי האירופי, איש העסקים הרוסי-ישראלי-בריטי משה קנטור. קנטור, שנבחר לתפקיד זה ברציפות מאז 2007 החליט לפרוש ממנו באופן זמני לאחר שהוכנס לרשימת האוליגרכים הרוסיים הנתונים תחת סנקציות של האיחוד האירופי ובריטניה. העילה הרשמית לצירופו של קנטור - מיליארדר שהונו מוערך בכ-12 מיליארד דולר, נדבן גדול לישראל ולקהילות יהודיות והאיש שהנהיג בשנים האחרונות את המאבק נגד האנטישמיות באירופה, היא ״תרומתו למאמץ המלחמתי של רוסיה״ בגלל שהוא מחזיק בבעלותו את חברת הדשנים Acron, מחברות הדשנים הגדולות ברוסיה, ליתר דיוק החמישית בגודלה, שבשנת 2020 רווחיה הוערכו ב-1.7 מיליארד דולר. האם קנטור וחברתו תומכים כלכלית באופן יזום במאמץ המלחמתי של פוטין?
מבין 27 מדינות האיחוד האירופי שגיבשו את רשימת האוליגרכים המוענשים, שתיים - הונגריה ואוסטריה, התנגדו להכללתו של קנטור ברשימה בשל היותו מנהיג נבחר של ארגון יהודי גדול. בין המדינות שתמכו בהכללתו של קנטור ברשימה הייתה צרפת, שנשיאה - עמנואל מקרון, הודיע לקנטור בתחילת פברואר 2022, שבועיים לפני פרוץ המלחמה, על ההחלטה להעניק לו את עיטור לגיון הכבוד של ארצו. האם מקרון לא היה מודע אז ל״תרומתו״, לכאורה, של קנטור לכלכלת המלחמה הרוסית? הרי מעורבות רוסיה באוקראינה, בין היתר באמצעות סיפוח חצי האי קרים, וגם הצבת הכוחות הצבאיים בקרבת הגבול עם אוקראינה היו ידועות לכל. מה הפך את קנטור בבת אחת ל״דמות בלתי רצויה״ ול״משת״פ״ של פוטין? האם יש לעיצומים עליו סיבות שאין אנו מודעים להן, מידע מודיעיני חשאי כלשהו, או שמא היה קל לצרף אותו לרשימת האוליגרכים הרוסיים שתחת סנקציות, כדי להיפטר מדמות יהודית ציבורית שלא חסכה מאמצים ומשאבים, כדי לחייב את האירופים להתמודד עם האנטישמיות שלהם?
העובדות הידועות הן: קנטור רכש את הבעלות על Acron בשנת 1993, שבע שנים לפני שפוטין נבחר כנשיא רוסיה וללא כל מעורבות שהיא עם פוטין. באותה שנה עלה קנטור לישראל והפך לאזרח ישראלי. מאוחר יותר הוא עבר להתגורר בשוויץ, משם ניהל את עסקיו ופעילותו הציבורית - וגם את אוסף האומנות המודרנית הגדול שלו. לפני 10 שנים עבר לבריטניה ובסוף העשור הקודם קיבל גם אזרחות בריטית. קשריו הישירים עם פוטין הצטמצמו בעשרים השנים האחרונות לשמונה פגישות רשמיות במסגרת תפקידיו בקונגרס היהודי האירופי. בפגישות אלו פעל קנטור, בין היתר, גם לקדם עניינים שהיו חשובים לישראל - כמו סוגיית מניעת מכירת מערכות נשק רוסיות מתקדמות לאיראן.
מבקריו של קנטור בעולם היהודי, חלקם אנשים שקשריהם לפוטין הרבה יותר הדוקים וקרובים מאלו של מי שהיה נשיא הקונגרס האירופי היהודי, טוענים כי קנטור היה צריך להשמיע גינוי חריף למלחמת רוסיה באוקראינה. אך כנשיא הקונגרס היהודי באירופה, המייצג את הקהילות היהודיות הניצבות משני צידי המתרס - באוקראינה וברוסיה, האם נקיטת עמדה חד משמעית כזו לא הייתה גוררת פגיעה ביהודי רוסיה? האם זהירות זו לא הייתה גם המדיניות שננקטה בידי נשיא הקונגרס היהודי העולמי, רונלד לאודר, שמיהר למחוק ביקורת שהביע על רוסיה בהקשר למלחמה?
צירופו של קנטור לרשימת האוליגרכים הנתונים לסנקציות אירופיות בשל קרבתם לפוטין מדיף ריח רע, מכל כיוון אפשרי. אנטי-רוסיות המעודדת רוסופוביה - פחד מכל דבר רוסי, שהייתה אגב תופעה נפוצה למדי בגרמניה הנאצית - גם ביחס ליהודים, לא יכולות להיות המענה של המערב ״הנאור״ למצב הטרגי באוקראינה. אם המערב נוהג בשיטות שהוא מייחס לרוסיה, על מה הוא נאבק?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו