יש לקוות שמי שברח מהטליבאן - ישקם את כבודו בטהרן

סרטוני האימה של אפגנים הנופלים ממטוסים באמצע היום ייחרטו לנצח על מצחו של נשיא ארה"ב ג'ו ביידן. כמו חולשת אובאמה אל מול עריפת הראשים של דאע"ש, כמו הרפיסות של קרטר מול המצור על שגרירות ארה"ב בטהרן, כך קריסת צבא אפגניסטן היא כתם שביידן לא ימחה לעולם.

אין זה משנה שהתוכניות המבצעיות שאישר מתבססות על ההסכם בין קודמו, דונלד טראמפ, לבין הטליבאן. כי ספק גדול אם טראמפ או כל אדם אחר היה מצליח להוציא לפועל את הנסיגה בדרך מוצלחת יותר. אין נסיגות יפות. ומי כמונו, הישראלים, יודעים זאת. בריחת צה"ל מדרום לבנון בשנת 2000 עם קריסת צד"ל, שאת חלק מאנשיו הפקרנו, בעוד האחרים נאחזים בגדרות - ממש כמו האפגנים אתמול בגלגלי המטוסים - לא היתה סימפתית במיוחד. על השטח, כדאי להזכיר, השתלט הארגון האסלאמי הקיצוני והרצחני, חיזבאללה.

גם נטישתה של ישראל את רצועת עזה ב-2005 לא היתה מלבבת, אם להתבטא בעדינות קיצונית. כ-10,000 יהודים נעקרו מבתיהם באקט בלתי אנושי, רק כדי שאת השטח שעזבו יתפוס חמאס - הטליבאן שלנו.

ויש כמובן חוט מקשר בין כל המקרים. דחפי רצחנות המוניים וקמאיים, בפרט במזרח התיכון אבל לא רק, מתפרצים ברחבי העולם. בתקופתנו הם משולהבים על ידי האסלאם הקיצוני, אף כי גם בלעדיו נזקיהם עצומים. הצתת היערות ליד ירושלים, רציחתו של סאהר אסמאעיל, חברו של גדעון סער, ירי הטילים אתמול מרצועת עזה, כמו גם "פוגרום תשפ"א" בערים המעורבות - לכולם חוט מקשר. אלימות ברברית שבאה להרוס את הישגי הקדמה המערבית - ובמקרה שלנו הציונית-יהודית.

אם לא מדכאים את פרצי הרוע האלה עד תום, סופם שישתלטו עליך, ישרפו את אדמתך וירצחו את אנשיך. זו המציאות הקשוחה. באפגניסטן, אמריקה יכולה להרשות לעצמה לברוח. כי התמונות אולי משפילות, אבל הטליבאן לא ישגר מחר טילים מהרי טורה בורה לארקנסו.

לא כך ישראל. אצלנו הכל קרוב, הסכין של האויב כל הזמן על הצוואר. לנוכח הנסיגה האמריקנית המבוהלת, ובפרט לאור הקריסה המוחלטת של צבא אפגניסטן ("הם לא יקרסו, יש שם 300 אלף חיילים עם מיטב הנשק העולמי", הכריז ביידן רק לפני חודש), היהודים היושבים בארץ חייבים להפיק את הלקחים הנכונים. אין שום תחליף לאחיזה אזרחית בשטח. כן, ישיבתם של אזרחי ישראל ביהודה ובשומרון כופה על מדינת ישראל לאבטח אותם באמצעות צה"ל. בלעדיהם גם יו"ש היתה הופכת מזמן לחמאסטן. זו אולי עמדה לא מקובלת, אך היא בהחלט מציאותית.

שנית, אסור לנו להסתמך על כוחות זרים, ואפילו אם מדובר בידידינו האמריקנים. להם יש החשבונות והאינטרסים שלהם, לנו יש את שלנו, וככה זה אמור לעבוד. שלישית, בעולמנו האכזר הסכמים אינם ערובה לביטחון. אף נייר לא יעמוד נגד להבת הרצחנות כשהיא מאיימת להתפרץ. בטח ובטח לא אם היא מגובה בנשק גרעיני.

מה שמביא אותנו לתוצאה החיובית היחידה שאולי תצא מהקטסטרופה הזו. אחרי שהושפל באפגניסטן, ביידן לא יוכל להרשות לעצמו לחתום על הסכם כניעה מול איראן. אולי מי שברח מהטליבאן ישקם את כבודו בטהרן.